זהר

תעד) כדין ויקרא אלהים ליבשה ארץ, יבשה הוה בקדמיתא, דלית לה חיזו ודיוקנא למעבד פירין ואיבין, כיון דאתתקנת בבעלה, מיד נקראת ארץ, אתר מתתקנת למעבד פירי ואיבין.

פירוש הסולם

תעד) כדין ויקרא אלקים וכו': אז, ויקרא אלקים ליבשה ארץ. יבשה היתה בתחילה, שלא היה לה מראה וצורה לעשות פירות ואיבים, כיון שנתתקנה בבעלה, מיד נקראת ארץ, שפירושו מקום מתוקן לעשות פירות ואיבים.
ביאור המאמר. כבר נתבאר שהמלכות נתתקנה בב' מצבים, שבמצב הא' היתה תחת הבינה, והיתה חכמה בלי חסדים, ואז נקפאה בה החכמה, שלא יכלה להאיר בלי חסדים (כמ"ש זה, בזהר בראשית א' דף ר"צ ד"ה כתוב, ודף רמ"ז ד"ה ימא דקאפו ע"ש). וז"ש (באות תע"א) כד סליק ברעותא דקב"ה למברא ארעא, דהיינו כשעלה ברצון המאציל להאציל המלכות הנקראת ארץ. נטיל מתלגא דתחות כורסיא יקרא, לקח מהשלג שמתחת הבינה הנקראת כסא הכבוד, כלומר שהעלה המלכות תחת הבינה שתקבל שם מקו שמאל דבינה, חכמה בלי חסדים, המכונה שלג, מחמת שבלי חסדים היא קפואה, ואינה יכולה להאיר, וארמיה לגו מיא ואקפייה תמן, והשליך השלג אל המלכות, והוקפא האור שם. והות ארעא גלידא גו מיא, שהארץ שהיא המלכות, היתה קפואה בתוך מי החכמה. ולא יכלה להאיר, ואתטמרת תמן שלא היתה נראית מחמת שפלותה. והות גו חשוכא בקדרא, שהיתה חשוכה ושחורה. מחמת הדינים הנמשכים מחכמה בלי חסדים. בשעתא דאמר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, שזה היה אחר שנתמעטה המלכות וירדה להיות נקודה תחת יסוד דז"א, דהיינו במצב הב'. אז אמר יקוו המים וגו', שפירושו שהמקורות, דהיינו הספירות דז"א, יושיטו וימשיכו מים דהיינו חסדים מלמעלה למקום יסוד המלך העליון, שהוא יסוד דז"א, כדי להשפיע למלכות. כדין, אחר שהמלכות קבלה החסדים מיסוד דז"א, ארעא דהות טמירא גו תתא, אתקשטת ואתתקנת לאתחזאה וכו', כלומר, שאז נתקנה ונתקשטה בהארת חכמה מלובשת בחסדים, המכונה מראה, וראיה. וז"ש כדין ותראה היבשה, ותראה בקשיטהא וכו', דהיינו שתאיר בהארת החכמה הנקרא ראיה. כדין ויקרא וכו' יבשה הות בקדמיתא וכו', דהיינו במצב הא' שהיתה יבשה וקפואה. כיון דאתתקנת בבעלה, דהיינו במצב הב' אחר שנתמעטה לקבל הכל מז"א בעלה, מיד נקראת ארץ, אתר מתתקנת למעבד פירי ואבין. דהיינו שנפתחו אורותיה להשפיע לתחתונים.