זהר

תעג) וע' תיבין דיענך יי' ביום צרה. ובמאי צווחת. אלא ודאי ישראל אית בהון מארי תורה, מלכים, מסטרא דאילת השחר, דאיהי שכינתא. ותרין דרגין אינון, בקר ושחר, ועלייהו אתמר, נעימות בימינך נצח. בקר דאברהם, דאיהו חס"ד, דא סליק יתיר ביומא דפורקנא, אבל שחר אקדים ליומא דפורקנא. ומאי איהו. נצח, דשכינתא מסטריה אתקריאת אילת השחר.

פירוש הסולם

תעג) וע' תיבין דיענך וגו': וע' תיבות, שבמזמור יענך ה' ביום צרה. הרומזים על ע' קולות שנותנת האשה הכורעת לילד, שה"ס ע' קולות שנותנת השכינה, מצערם של ישראל, לפני הגאולה. שאז הוא יום צרה. שואל ולמה היא צועקת. ומשיב, אלא ודאי, ישראל, יש בהם בעלי תורה, ומלכים מצד אילת השחר, שהיא השכינה. ושתי מדרגות הן, בקר ושחר, ועליהם נאמר, נעימות בימינך נצח. בקר, של אברהם שהוא חסד זה עולה יותר ביום הגאולה עצמו, אבל שחר, הוא מוקדם ליום הגאולה, ומי הוא, הוא נצח, שהשכינה נקראת מצדו אילת השחר.