זהר

תעג) ההוא אדם נטיל לכל הני פקודי, ולכל הני רזין דשייפין דגופא, ואותיב ברזא דילהון לגו כרסייא קדישא. ובהו אסתלקת כרסייא, בתלת מאה ושתין וה׳ פקודין אחרנין ברזא דשמור.

פירוש הסולם

תעג) ההוא אדם נטיל וכו׳: האדם ההוא, היושב על הכסא, לקח לכל רמ"ח מצוות אלו ולכל סודות האלו של רמ"ח אברי הגוף, והושיב את סודם לתוך הכסא הקדוש, ובהם התעלה הכסא בשס"ה מצוות אחרות, של לא תעשה, בסוד שמור.
פירוש. סוד רמ"ח מצוות עשה, הם ממשיכים חסדים מכוסים, מפני שהם באים מחג"ת דז"א, שהם חסדים מכוסים כנ"ל. ונחלקים לפי ג׳ הקוין שבז"א, אשר ב׳ הספירות חסד וגבורה, שה"ס ב׳ קוין ימין ושמאל הנמשכים לו מבינה, הם מאתים, כי ספירות הבינה הן בסוד מאות, וספירת ת"ת שהיא הקו האמצעי, שהוא בחינת ז"א עצמו, המתקן ב׳ הקוין דבינה, נבחן לארבעים ושמונה, כי יש בו י"ב צירופי הויה, שבכל אחת ד׳ אותיות, והם מ"ח. ומכאן יצא המספר רמ"ח, מאתים מחסד וגבורה. ומ"ח מת"ת. ומכונים ג"כ רמ"ח אברי הגוף, כי ז"א נקרא גוף, שעיקרו הוא ג׳ ספירות חג"ת, שבהם רמ"ח בחינות כנ"ל.
וז"ש, ארבעין ותמניא רתיכין טמירין בגרמייהו טמירין בסטרא דההוא אדם. מ"ח מרכבות המכוסות בעצמן, כלומר, שהחכמה מכוסה ונעלמת בהן, שהן מכוסות מצד האדם הזה, היושב על הכסא, שה"ס ז"א, שהוא הקו האמצעי, ובו שולטים חסדים מכוסים. ברזא דארבעין ותמניא אתוון, שהן סוד מ"ח אותיות, מי"ב צירופי הויה, שבקו האמצעי כנ"ל. ומאתן אחרנין גליפן בגרמייהו שהם מחסד וגבורה, שהם ב׳ קוין שבז"א שלוקח מבינה, שכל אחד מהם הוא במספר מאה, והם מאתים. שביחד הם רמ"ח, והם לקביל שייפין דגופא, דהיינו כנגד רמ"ח אברי הגוף כנ"ל. וכלהון שלטין על כורסייא לתתא, שרמ"ח בחינות חסדים מכוסים אלו שבחג"ת דז"א, שולטות על המלכות, שנקראת כסא. דהיינו ששולטים למעט הג"ר דחכמה שבמלכות, שלא תאיר אלא ממטה למעלה, שה"ס ו"ק דחכמה. ובעת הזווג שולטים עליה לגמרי, שמחזירים את המלכות להיות חסדים מכוסים כמו רמ"ח דז"א. בחושבן פקודי אורייתא ברזא דזכור. דהיינו כרמ"ח מצוות עשה, שהן בסוד זכור. כי ז"א ה"ס זכור, והמלכות ה"ס שמור. ורמ"ח מצוות עשה, שהן להמשיך חסדים מכוסים, הן מסוד ז"א, שה"ס זכור.
וסוד שס"ה לא תעשה, הן שס"ה תקונים להעלים הג"ר דחכמה דשמאל, המאירים ממעלה למטה, ולהמשיך הארת החכמה בדרך עליה ממטה למעלה, שהוא ו"ק דחכמה. ולפיכך סוד שס"ה ל"ת הן בשמור, שה"ס המלכות, או מחזה ולמטה דז"א, ששם מקום הארת החכמה ממעלה למטה, כי גם מחזה ולמטה דז"א, נבחן לבחינת מלכות, כי הם מתלבשים במלכות. ולפיכך הם במספר שס"ה, כי שלש ספירות וחצי, שהן חצי תפארת ונה"י, יש מחזה ולמטה, שכל אחת מהן בסוד מאה, והם ש"נ בחינות. ולהיותן תקון החכמה שה"ס ג"ר, י"ה, ע"כ נתוסף עליהם ט"ו שבגי׳ י"ה והם שס"ה בחינות. אמנם כל כוחם של שס"ה תקונים אלו להעלים החכמה שממעלה למטה, ולהמשיכה רק בדרך עליה באים מחג"ת דז"א, ששם הקו האמצעי הפועל כל אלה, וכן החסדים המרובים.
וז"ש, ההוא אדם נטיל לכל הני פקודי, שהן רמ"ח מצוות עשה, ולכל הני רזין דשייפין דגופא, שהם רמ"ח אברים, ואותיב ברזא דלהון לגו כרסייא קדישא, שמושיב הארתם בתוך המלכות הנקראת כסא. ובהו, בהארת רמ"ח החסדים, אסתלקת כרסיא, בתלת מאה ושתין וחמש פקודין אחרנין, ע"י רמ"ח החסדים שהכסא מקבל, מתעלה הכסא למעלה, בשס"ה מצוות, דהיינו שהארת הכסא, שהוא המלכות, מתקנת להאיר בדרך עליה, ממטה למעלה, בשס"ה דרכים ותקונים שה"ס שס"ה מצוות ל"ת. ברזא דשמור, ששס"ה מצוות ל"ת ה"ס שמור, שה"ס המלכות. כי רמ"ח מצוות עשה, שהם חסדים מכוסים, מקומם בחג"ת, שה"ס גוף החיות, המקבלים מחג"ת דז"א, שה"ס חסדים מכוסים. וע"כ הם בסוד זכור, שהוא ז"א. ושס"ה מצוות ל"ת, שהם בהארת חכמה, מקומם במלכות, כי אין הארת החכמה מגולה אלא במלכות. או בתנהי"מ שמחזה ולמטה דז"א, שהם שייכים למלכות. וע"כ הם בסוד שמור, שהוא מלכות.
ואין לשאול, הרי בכמה מקומות בזהר, אומר ששס"ה הוא בג"ר, ורמ"ח הוא בו"ק, בסו"ה שמי עם י"ה הם בגימטריא שס"ה. זכרי עם ו"ה, הם בגימטריא רמ"ח. הרי ששס"ה הוא בסוד י"ה, שהם ג"ר, ורמ"ח הם בסוד ו"ה שהם ו"ק. הענין הוא, כי שס"ה לאוין הם תקוני החכמה שה"ס ג"ר, וע"כ הם בסוד י"ה. ורמ"ח הם תקוני החסדים שהם ז"א, וע"כ הם ו"ה, אמנם מקום הארתם, הוא בהיפך, שרמ"ח שהם חסדים מכוסים מאירים בחג"ת שהוא בחינת ז"א, וג"ר דגוף. ושס"ה שהם תקוני חכמה אינם מאירים אלא בתנה"י דז"א ובמלכות, שהם ו"ק דגוף. כמו שנתבאר לעיל.