זהר

תעב) ת"ח, כיון דחמא בלעם דבכל חרשוי ובכל ההוא דורון, לא יכיל לאעקרא ההוא כה, כד"א ואנכי אקרה כה, אעקר להאי כה. א"ל קב"ה, רשע, אנת סבור לאעקרא לה, אנא אעקר לך משלשולך, מה כתיב. ויקר אלהים אל בלעם, כמה דאתמר. לבתר, כיון דחמא דלא יכיל, הדר ואמר, וברך ולא אשיבנה, ולא אשיבנו מבעי ליה. אלא ולא אשיבנה ודאי, לההיא דכתיב כה, וכה תדבר. לית אנא יכיל לאהדרא לה.

פירוש הסולם

תעב) ת"ח כיון דחמא וכו': בוא וראה, כיון שראה בלעם, שבכל כשפיו ובכל אותה המתנה, דהיינו הקרבנות שהקריב, לא היה יכול לעקור כה ההיא. כש"א ואנכי אקרה כה, שאמר אעקר לכה הזו. אמר לו הקב"ה, רשע, אתה חושב לעקר אותה, אני אעקר אותך מן השלשלת שלך, דהיינו שיעקור אותו מן השורש. מה כתוב ויקר אלקים אל בלעם. כמו שלמדנו, שהוא מלשון יקרוהו עורבי נחל, דהיינו, שעקר אותו ממדרגתו (כנ"ל אות תנ"ה עיין שם) אחר כך, כיון שראה שאינו יכול, חזר ואמר, וברך לא אשיבנה. ולא אשיבנו היה צריך לומר. אלא ולא אשיבנה ודאי, היינו לאותה שכתוב, בה כה, וכה תדבר, שהיא המלכות, שעליה אמר, אין אני יכול להשיב אותה מישראל.