זהר

תעב) וכן מסטרא דיסוד חי עלמין, אתקריאת מצות ברית מילה. מאן דגזל בברית, ואפיק זרעא מיניה לרשו נוכראה, כאילו אפיק מרשות היחיד לרשות הרבים, וגרם למהוי שכינתא נפקא מאתרה דאיהי ארץ ישראל רשות היחיד, וגלה אותה בין אומין דעלמא דאינון רשות הרבים, הה״ד ובפשעיכם שולחה אמכם. ובג״ד לא תשא את שם י״י אלקיך לשוא מאן שם י״י, דא שכינתא. לשוא: דא פולחנא דכוכביא דגלת תמן.

פירוש מעלות הסולם

תעב) וכן מסטרא דיסוד וכו׳: וכן כשהמלכות מאירה מבחינת היסוד חי העולמים, היא נקראת מצות ברית מילה. (עי׳ זהר פרשת בחקותי אות נ״ג) ומי שגוזל בברית, והוציא ממנו זרע לרשות אחרת, ששכב עם גויה, כמ"ש ובעל בת אל נכר, הריהו כאלו הוציא מרשות היחיד, בשבת לרשות הרבים, שהוא חייב סקילה (להלן תקון כ״ד) וגורם להיות השכינה יוצאת ממקומה שהוא ארץ ישראל, רשות היחיד, כמו שכתוב, ארץ אשר ה׳ אלקיך דורש אותה תמיד, וגולה אותה לחוץ לארץ, בין אומות העולם שהם רשות הרבים, ז״ש ובפשעיכם שלחה אמכם. ומשום זה כתוב, לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, ומפרש מהו שם ה׳, זה השכינה, שהיא מלכות הנקראת שם, בסוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לשוא : זה עבודת ככבים, שנגלתה ונתלבשה שם.
פירוש: בכל דבר נוהג עולם שנה נפש, וצדיק יסוד עולם הוא אות ברית קודש שבנפש, ויום השבת הוא הקדושה שבשנה, וארץ ישראל, היא הקדושה שבעולם, ולכן הפוגם באחד מהם כאלו פוגם בקדושת כולם, ולכן מאן דגזל בברית ואפיק זרעא מניה לרשו נוכראה דהיינו שפגם בקדושה שבנפש, כאלו אפיק מרשות היחיד לרשות הרבים ופגם בקדושה שבשנה שהיא יום שבת קודש שאומרים בו וברכת אותו מכל הימים. וגרם למהוי שכינתא נפקא מאתרה דאיהי ארץ ישראל וכו׳ שהיא הפגם של קדושת העולם.