זהר

תעא) זכאה מאן דסליק ליה במצוה, דאיהי מצות תפילין, דבהון ארבע פרשיות, דבהון שם ידו"ד. י': קדש לי. ה': והיה כי יביאך. ו': שמע ישראל. ה': והיה אם שמוע. במחשבה. לקשרא לה ביד, דשכינתא ואיהי כלילא ממעשה דאיהי ה'. ודבור דאיהי בינה, כלילא ו' ספיראן. ובמחשבה, דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ידו"ד י"ד אתוון, כחושבן יד. ואתרמיזו בארבע פרשיין, וביתא דתפלין א', ותרין רצועי דרישא, שבע. דתרין שינין תשע. וקשר דרצועה עשר. וד' פרשיין דיד, הרי י"ד. יד דשכנתא, יד ידו"ד.

פירוש הסולם

תעא) זכאה מאן דסליק וכו': אשרי מי שעולה במצוה, שהיא מצות תפילין, שבהם ד' פרשיות, שבהם שם הוי"ה: י' דהויה, הוא קדש לי. ה' דהויה, הוא והיה כי יביאך. ו' דהויה הוא שמע ישראל, ה' אחרונה דהויה, הוא והיה אם שמוע. שהם במחשבה, דהיינו בג"ר, בראש. ולקשר המחשבה ביד, שהיא השכינה, הנקראת תפלין של יד. כי השכינה היא כלולה ממעשה, דבור, ו' ספירות ומחשבה. כלולה ממעשה שהיא ה' דהיינו המלכות שלה, ומדיבור שהוא בינה שלה, ומן ו' ספירות שהוא ת"ת שלה, ומן מחשבה, שהיא יוד הא ואו הא הויה, שהם י"ד אותיות כחשבון יד. שהם ג"ר שלה. וי"ד אלו נרמזו: בד' פרשיות, והבית א' של התפלין של יד, וב' רצועות, הרי שבעה. וב' שינין, שבימין ושמאל של הבית של תפלין, הם תשעה. ועם הקשר של הרצועה, הם עשרה ועם ד' פרשיות שבתפלין של יד, הם י"ד, שבשביל זה נקראת השכינה יד הויה.