זהר

תסח) מ"ט מ'. בגין דאיהי סימנא דמות, איהי סימנא דמ' מלקיות. איהי סימנא דד' מיתות ב"ד. ומתמן סליק ונחית, נחית וסליק, סליק למ', ונחית לד'. נחית לד', אינון ד' רוחין, דמתפרשן מגו דכר ונוקבא ממסאבותא, ובגיניהו ד' מיתות ב"ד. ומתמן מלקין למ', והיינו מ' סימנא ומאנין דמלאך המות. ודא נטיל פנחס, וקם בתוך מ', וע"ד ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי.

פירוש הסולם

תסח) מ"ט מ' בגין וכו': שואל, מהו הטעם שקנא את המ', ומשיב, משום שהיא סימן המות, סימן מ' מלקות, היא סימן של ד' מיתות בית דין. ומשם עולה ויורדת, יורדת ועולה. כשעולה במספר, היא מ' וכשיורדת היא ד'. יורדת לד', היינו ד' רוחות המתפרשים מזכר ונקבה דטומאה. ובשבילם הם ד' מיתות בית דין. ומשם עולים למ'. והיינו שהמ' היא סינן וכלים של מלאך המות. וזה לקח פנחס וקם בתוך מ' וע"כ ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי.
פירוש. המ ה"ס דינין דדכורא הנמשכים עם גילוי חכמה ממעלה למטה, כנ"ל, ודינים אלו עוד אינם בחינת מות, אלא רק מכות ויסורים, אמנם בסופם של דינים ההם מתעורר המנעולא שה"ס המות, בסו"ה לפתח חטאת רובץ. כנ"ל בדבור הסמוך. וז"ש מ' בגין דאיהי סימנא דמות, כי ממנה יורד ומשתלשל המות, בסו"ה לפתח חטאת רובץ. איהי סימנא דמ' מלקיות. איהי סימנא דד' מיתות ב"ד, כלומר, שיש במ' ב' בחינות אלו, בחינת מלקות, ובחינת ד' מיתות, כנ"ל, כי ומתמן, מן המ', סליק ונחית, נחית וסליק, סליק למ' ונחית לד'. כלומר, למעלה במקום גילוי המ' היא מלקות בלבד ואין בה מיתה, וז"ש, סליק למ', דהיינו, כשעולה במקומה, היא רק, מ' מלקות, ולא למיתה. אלא, ונחית לד', כי כשיורדת דהיינו בסופה למטה נגלות ד' מיתות ב"ד הבאים ממנעולא, בסו"ה לפתח חטאת רובץ. וע"כ, והיינו מ' סימנא ומאנין דמלאך המות, כלומר, כיון שהמ' יורדת בסופה להיות בבחינת ד' מיתות, ע"כ משמש עמה המלאך המות לפעול עמה את המות. ודא נטיל פנחס, המ' הזו מבחינתה למעלה, בעוד שהיתה שם בס"א בבחי' מ' מלקות בלבד, בחינה זו לקח פנחס, והעמידה וחיברה בקדושה, כנ"ל בדבור הסמוך. וז"ש וקם בתוך מ', דהיינו שחיברה בקדושה, בבחינת החכמה דקדושה שתהיה לשמירה מפני החיצונים כנ"ל בדבור הסמוך. והארת החכמה נקראת קימה, וז"ש, וקם, היינו שקבל הארת חכמה, בתוך מ', שהמ' היתה משמרת לו החכמה מסביב מפני החיצונים. כי באפן זה קבעה בקדושה.