זהר

תסח) מי מנה עפר יעקב וגו'. לתתא, מאן הוא עפר. ר' שמעון אמר, האי דכתיב ביה יתן כעפר חרבו וגו'. מאן חרבו. הא ידיעא, דכתיב חרב ליי' מלאה דם. עפר, ההוא אתר דאתברי מניה אדם הראשון, דכתיב וייצר יי' אלהים את האדם עפר וגו'. ומההוא עפר, כמה חיילין, וכמה משריין נפקו, כמה טפסין, כמה גרדיני נמוסין, כמה גירין, כמה בליסטראות, כמה רומחין, וסייפין, וזיינין, אשתכחו מההוא עפר. מי מנה כד"א, היש מספר לגדודיו.

פירוש הסולם

תסח) מי מנה עפר יעקב וגו': שואל, מהו עפר למטה, במדרגת יעקב. ר' שמעון אמר, זה שכתוב בו יתן כעפר חרבו וגו'. מי היא חרבו, הרי ידוע, שהיא מלכות, שכתוב חרב לה' מלאה דם. שהמלכות נקראת חרב לה'. עפר, היינו מקום ההוא שנברא ממנו אדם הראשון. שכתוב, וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. ומעפר ההוא יוצאים כמה צבאות וכמה מחנות כמה מדרגות, כמה חוקרי דין, כמה חצים כמה אבני קלע כמה רמחים, וחרבות וכלי זיין, נמצאים מעפר הזה. מי מנה. הוא כש"א היש מספר לגדודיו.
פירוש המלכות בכללה נקראת חרב לה'. ובה ע"ס, והמלכות דמלכות נקראת עפר וז"ש, האי דכתיב ביה, יתן כעפר חרבו, דהיינו שמעורר בהחרב, בחינת מלכות דמלכות שבה, הנקראת עפר. ומעפר הזה יצא אדם הראשון, אלא שהיה נמתק בבינה, שז"ס עפר מן האדמה. עפר הוא מלכות דמלכות, אדמה, היא בינה דמלכות, כי הבינה נקראת ארץ אדום. וכן כל המציאות יצא מן עפר הזה הממותק בבינה. וז"ש, ומההוא עפר כמה חיילין וכו', טפסין הוא מלשון מטפס ועולה (עירובין כא.) דהיינו מדרגות.