זהר

תסג) אלין שמהן, גו רזי מהימנותא רזא דילהון. כל אינון כינוי שמהן, תליין ברזא דשמהן קדישין אלין, דאיקרון חיוון טמירין, מחפיין על שמהן דלגאו, ומעפפן באלין, ואתחפיין באלין. קב"ה איקרי בהו. ודא איהו דכתיב, פשטתי את כתנתי, לאתתקנא לגבה.

פירוש הסולם

תסג) אלין שמהן גו וכו׳: אלו השמות אל אלקים הויה, שה"ס גוף החיות, בתוך סודות האמונה הסוד שלהם, דהיינו בבינה, שנקראת אמונה עלאה. כי החיות הם מרכבה לבינה. כל אלו כינויי השמות, תלויים בסוד השמות הקדושים האלו, אל אלקים הויה, הנקראים חיות נסתרות. כי הכינויים מכסים על השמות שמבפנים, דהיינו על החיות, והחיות מעופפות באלו הכינויים ומתכסות בהם. כי הכינויים הם סוד כנפים אל החיות. הקב"ה נקרא בהם, בכינויים אלו. וזה הוא שכתוב, פשטתי את כתנתי, כדי להתתקן אליה. אל המלכות.
פירוש. הרקיע דז"א כולל ג׳ קוין, הנקראים בג׳ השמות הקדושים, קו הימין נקרא אל, וקו השמאל נקרא אלקים, והקו האמצעי נקרא הוי"ה. ולכל קו וקו יש ט׳ כינויים (כמ"ש לעיל בז"ח בראשית אות ס"ב ע"ש) וז"ש, רקיע דא תלייא ביה תלת שמהן לעילא, דהיינו אל אלקים הויה. והם נמצאים מרקיע ולמעלה דז"א. והרקיע הזה דז"א מאיר בו׳ במקום הא׳ (כנ"ל אות תנ"ח), שפירושו שג׳ הקוין נכללים בו בקו אחד, שהוא חסד. ולא בזמן שז"א הוא בצורת א׳, שפירושו, שמתחלק להאיר כפי הארת ג׳ הקוין, שאז הוא מאיר גם בהארת חכמה. (כמ"ש שם בהסולם.) וז"ש, כמא דמתפרשא לתתא, קדוש רחום וחנון, כנוי שמהן קדישין, כי הכינויים נמשכים מז"א בזמן שהוא בצורת א׳, שאז מתחלק כל קו וקו לט׳ קוין הנקראים ט׳ כינויים, וז"ש, כמא דמתפרשא, כי להארת הכינויים מתחלקים ג׳ הקוין כבצורת הא׳. ואומרו לתתא, הוא מפני שהכינויים להיותם מאירים בהארת חכמה, אינם יכולים להמצא למעלה מחזה, ששם נמצא ז"א תמיד בשליטת החסדים. וע"כ אומר לתתא, דהיינו מרקיע ולמטה. כי הרקיע עומד במקום החזה דז"א, ואלו ג׳ כינויים קדוש רחום וחנון, שייכים לט׳ כינויים של השם אל, (כמ"ש בז"ח בראשית אות ס"ג).
ואין לשאול, הלא הכינויים הם תלויים בג׳ השמות אל אלקים הויה, שהם מרקיע ולמעלה, כי הם התחלקות כל קו לט׳ קוין, ואיך הם יכולים לרדת ולהאיר מרקיע ולמטה, וז"ש, סתימין לעילא ברזא דלתתא, שאלו ג׳ השמות הסתומים שלמעלה מתלבשים בכינויים שלמטה, כלא כגוונא דא מן דא, שהשמות הם בפנימיות הכינויים, והכינויים מכסים על השמות. וע"כ כחם יפה לרדת ולהאיר מהרקיע ולמטה, כי הארת השמות שמהרקיע ולמעלה, נמשכת עמהם גם בהיותם מהרקיע ולמטה.
וז"ש, אלין שמהן גו רזא מהימנותא רזא דלהון, כי ג׳ השמות הקדושים, שהם ג׳ הקוין, יוצאים מן הבינה, הנקראת מהימנותא עלאה. כל אינון כינוי שמהן, תליין ברזא דשמהן קדישין אלין, כי הכינויים ה"ס התחלקות כל קו מג׳ קוין, לט׳ קוין, (כנ"ל בז"ח בראשית אות ס"ב) הרי שהם יוצאים מג׳ השמות הקדושים, שהם ג׳ הקוין. דאקרון חיוון טמירין, כי ג׳ הקוין דז"א מכונים חיות נסתרות, כלומר שהארת החכמה מכוסה בהם. מחפיין על שמהן דלגאו, הכינויים מכסים על השמות המלובשים בפנימיותם. כנ"ל.
וז"ש, ומעפפן באלין לאתחפיין באלין. כי בהתחלקות ג׳ קוין כל אחד לבחינתו, מתגלים הדינים שבכל קו, המכונים ג׳ זריעות (בזהר בראשית א׳ אות ט׳ ע"ש) ואלו הדינים נבחנים כמכסים על הארת השמות, כי ממעיטים את אורותיהם. אבל כלפי זה, הם מתקנים את הארות השמות שיאירו בחכמה וחסדים יחדיו, ומבחינה זו הם מעלים ומגדילים את הארות השמות, ועל בחינה זו אומר ומעפפן באלין, שהשמות מעופפים ומתעלים ע"י הכינויים. ועל הבחינה הראשונה, אומר, ואתחפיין באלין, דהיינו הדינים שבהם ממעטים הארות השמות. כי ב׳ הבחינות נמצאות בהם.
ומב׳ בחינות אלו, נבחנים הכינויים שהם לבוש אל הקו האמצעי, כמו לבוש המכסה את גוף האדם, מצד אחד, ומצד הב׳ מגדיל ומפאר את האדם. וז"ש קב"ה אקרי בהו, שהקב"ה שהוא הקו האמצעי נקרא באלו הכנויים, כי הם מגלים פעולותיו. ודא איהו דכתיב, פשטתי את כתנתי לאתתקנא לגבה. זה מובא לעיל (בז"ח בראשית אות ק"ז) כי סוד הזווג ז"א ומלכות הוא כשז"א הוא בבחינת ו', דהיינו בשליטת החסדים, כנ"ל. ואז מתפשט מן הכינויים, שהם לבוש שלו וכמו כתונת שלו, מפני שהוא צריך להיות בבחינת ו', והם מאירים בהארת החכמה. וז"ס, פשטתי את כתנתי, כי כבר פשטתי ממני את הכינויים, כדי לאתתקנא לגבה, להתתקן לזווג עם המלכות. כמ"ש שם.