זהר

תנ) ותקח מפריו, הא תנינן, סחטה ענבים, ויהבת ליה, וגרימו מותא לכל עלמא, דהא אילנא דא, ביה שריא מותא, והוא אילנא דשלטא בליליא, וכד איהי שלטא, כל בני עלמא טעמו טעמא דמותא. אלא אינון בני מהימנותא מקדמי ויהבו ליה נפשייהו בפקדונא, ובגין דאיהו בפקדונא, אתהדרו נפשאן לאתרייהו ועל דא ואמונתך בלילות כתיב.

פירוש הסולם

תנ) ותקח מפריו הא תנינן סחטה ענבים ויהבת ליה וגרימו מותא לכל עלמא: ותקח מפריו, הנה למדנו, שחוה סחטה ענבים ונתנה לו לאדם, ובאכילתם גרמו מות לכל העולם. דהא אילנא דא ביה שריא מותא, והוא אילנא דשלטא בליליא: כי אילן הזה דעצה"ד בו שורה המות, והוא אילן השולט בלילה, דהיינו הנוקבא, שה"ס ​המאור הקטן לממשלת הלילה, ועליה נאמר ​ותקם בעוד לילה, וכד איהי שלטא כל בני עלמא טעמו טעמא דמותא וכשהיא שולטת, דהיינו בלילה, כל בני העולם טועמים טעם המות, כי השינה הוא אחד מששים ממות, אלא אינון בני מהימנותא מקדמי ויהבו ליה נפשייהו בפקדונא: אלא אלו בני האמונה מקדימים ונותנים לה נפשותיהם בפקדון, דהיינו שאומרים קודם השינה את הכתוב ​בידך אפקיד רוחי וגו', ובגין דאיהי בפקדונא אתהדרו נפשאן לאתרייהו, וע"ד ​ואמונתך בלילות כתיב. ומשום שהנפשות הן בפקדון בהנוקבא, בזמן שליטת טעם המות, אינן ניזוקות, והנפשות חוזרים בבוקר למקומם, דהיינו להגופים, ועל זה כתוב ואמונתך בלילות, אשר האמונה, שהיא הנוקבא שולטת בלילה.