פירוש הסולם
תנח)
וישם ה' לקין אות וגו', מאי אות, אות א' מכ"ב אתוון דאורייתא יהב עליה לאגנא עליה: וישם וגו' מהו אות, הוא אות א' מכ"ב אותיות התורה, דהיינו אות ו', נתן עליו כדי להגן עליו. כי אות ו באותיות ה"ס יסוד, וה"ס אות ברית, שזכה בו, אחר שעשה תשובה, וקבל עליו שמירת הברית.
אר"י, מאי דכתיב ויהי בהיותם בשדה מאי בשדה דא אתתא, וע"ד קם וקטיל ליה. אר"י מהו שכתוב,
ויהי בהיותם בשדה, ואומר בשדה פירושו אשה. וע"כ, מסבה של אשה, קם והרג את הבל.
דהא מסטרא דא ירית לקטלא, מסטרא דסמאל דגרים מותא לכל עלמא, וקני קין להבל על נוקביה, כי מצד אשה, שהיא צד שמאל ירש כח רציחה, שהוא צד סמאל. שגרם מות לכל העולם במה שפתה לאדם וחוה בעץ הדעת, וקין קנא את הבל על נוקביה, דהיינו על נוקבא יתירה שהיתה להבל, (
כמ"ש להלן בראשית ב אות שלח) פירוש, כי סוד נשמת קין והבל נתבאר
(לעיל בהקדמת הזהר דף קנ"ב ד"ה ותמן) שהבל ה"ס מ"י וקין ה"ס אליה. עש"ה ונודע אשר מ"י נמשך מאו"א עי' ואל"ה מישסו"ת, גם נתבאר
(לעיל דף רנ"א ד"ה נחית) אשר באו"א הם ב' נוקבין שה"ס מנעולא ומפתחא, אבל לישסו"ת האצילו בסוד מפתחא לבד, שהיא נוקבא אחת ונמצא שקין שנמשך מבחינת אל"ה, לא היה לו אלא נוקבא אחת מבחינת מפתחא, אבל הבל היה לו שתי נקבות ממנעולא וממפתחא. וז"ס שקין קנא את הבל על נוקבא יתירה שהיה לו דהיינו על הנוקבא דבחינת מנעולא. וענין הריגתו את הבל,
(עי' שם בקדמת הזהר דף קנא).
ר' חייא אמר, הא חזינן דכתיב ויחר לקין מאד ויפלו פניו על דלא אתקבל קרבניה: רח"א, דהיינו שמקשה על ר' יהודה, הרי אנו רואים טעם הריגתו את הבל, שכתוב,
ויחר לקין וגו', שהוא משום שלא נתקבל קרבניה, ולא משום נוקבא כדברי רבי יהודה.
א"ל, הכי הוא, ובלא היה לקבליה, א"ל רבי יהודה, כן הוא, שחרה לקין על שלא נתקבל קרבנו, והכל היה לפניו, בעת שהרג את הבל, דהיינו גם הקנאה על נוקבא היתירה כנ"ל.
