זהר

תנח) כיון דפתח ליה, חמא שבעין ותרין גליפין דאתוון, דאתמסרו לאדם הראשון, ובהו הוה ידע, כל חכמתא דעלאין קדישין, וכל אינון דבתר ריחיא, דמתגלגלן בתר פרוכתא, גו טהירין עלאין, וכל אינון מלין, דזמינין למיתי לעלמא, עד יומא, דיקום עננא, דבסטר מערב, ויחשיך עלמא.

פירוש הסולם

תנח) כיון דפתח וכו': כיון שפתח את הספר, ראה, ע"ב חקיקות אותיות, שנמסרו לאדם הראשון, ועמהם היה יודע כל החכמה של עליונים הקדושים, וכל אלו הקליפות שלאחר הריחים, שמתגלגלים אחר הפרוכת המכסה על אורות העליונים. וכל הדברים העתידים לבא לעולם, עד היום שיקום ענן שבצד מערב, - ויחשיך העולם. נצח והוד מכונים ריחים ורכב, שהם שוחקות מן לצדיקים, ליסוד ומלכות, הנק' צדיק וצדק. ויש קליפות נגד שניהם, אבל עיקר הקליפות הם כנגד הוד שנקרא ריחים. וז"ש וכל אינון דבתר ריחיא, אמנם מקום עמידתם אינם באצילות, כי שם נאמר, לא יגורך רע. אלא שעומדים אחר הפרכת, דהיינו אחר הפרסא שמתחת האצילות, המפסקת בין אצילות לבי"ע. שהם נמצאים בבי"ע.