זהר

תנח) דרגא רביעאה, האי דרגא קיימא, מגו עקימו דרוגזא, גוון אשא. והאי אקרי אמצעיתא. דאיהו גופא, דקיימא בין תרין דרועין. הכא אית להטא, דמלהטא בסומקא כוורדא. מהכא נפקי תקיפו לנחתא לתתא, לאתקפא לאושדא דמין. בגין דהאי איהו דיהיב רשו ושולטנא לתתא, לאתקפא ולאושדא דמין. האי נביע לנוקבא, ודא אצטריך לדא, כמה דאצטריך גופא לנפשא, ונפשא לא עביד אומנותא, אלא בגופא. וע"ד, כל חילא, וכל תקיפו, מהכא נפיק, לאתקפא, ולמעבד אומנותא בעלמא, לאבאשא. כנוקבא דמקבלא מן דכורא תדיר.

פירוש הסולם

תנח) דרגא רביעאה וכו': מדרגה הרביעית של הס"א. מדרגה זו עומדת מתוך התעקמות הרוגז, היא גוון אש. והיא נקראת אמצעית, שהוא הגוף דהיינו תפארת, העומד באמצע בין שתי זרועות, שהם חסד וגבורה. כאן יש אש לוהט הלוהטת בגוון אדום כמו ורד. מכאן יוצא כח שיורד למטה להתקיף ולשפוך דם. משום שמדרגה זו, נותנת רשות ושליטה למטה בעולם, להתקיף ולשפוך דם. מדרגה זו היא מבוע בשביל הנוקבא. וזה צריך לזה, הנוקבא צריכה לדכר, כמו גוף הצריך לנפש, והנפש אינה עושה אומנות אלא בגוף. וע"כ כל כח וכל גבורה יוצאים מכאן, ממדרגה הזו, שהיא הזכר. להתקיף ולעשות אומנות בעולם להזיק, כמו נקבה המקבלת תמיד מן הזכר.