זהר

תנו) ב׳ רקיעין בחד, אית רזא דדיוקנין דלא אתחזון. ובחד, לית ביה דיוקנין, ולא גוונין, ולא למנדע, ולא לאסתכלא, ולית מאן דיקום ביה. דא איהו רקיע עילאה טמירא, דגניז מה דגניז, ויהב חידו וקיימא לכלא.

פירוש הסולם

תנו) ב׳ רקיעין, בחד וכו׳: שני רקיעים הם, באחד, יש סוד צורות שאינן נראות. ובאחד, אין בו צורות, ולא גוונים, ולא לדעת, ולא להסתכל, ואין מי שיעמוד עליו. זה הוא רקיע עליון נסתר, הגונז מה שגונז, ונותן שמחה וקיום לכל.
פירוש. יש רקיע שבאו"א עלאין ויש רקיע שבישסו"ת. ואע"פ ששניהם הם בחסדים מכוסים, עכ"ז יש הפרש גדול ביניהם, כי או"א עלאין אין מקבלים חכמה לעולם והם בסוד כי חפץ חסד הוא. אבל ישסו"ת מקבלים חכמה, אלא שאינה נגלית במקומם אלא שמתפשטת למלכות, ובמקומם גם הם בחסדים מכוסים. וז"ש ב׳ רקיעין, בחד אית דזא דדיוקנין, ברקיע אחד יש סוד של צורות, כלומר ששם יש צורת חכמה, דלא אתחזון, אלא שאינן נראות. כי החכמה שבהם אינה נגלית במקומם עצמם אלא במלכות. ובמקומם עצמם החכמה מכוסה ואינה נראית. ובחד לית ביה דיוקנין, אין שם צורות חכמה, ולא גוונין, שאין שם, לבן אדום וירוק, מפני שהי׳ אינה יוצאת מהאויר שלהם, (כמ"ש בזהר בראשית א׳ דף רנ"א ד"ה נחית) ואין שם גוון השמאל שהוא אדום, הנעשה מיציאת הי׳ מאויר. ומכל שכן שאין שם גוון ירוק, של קו אמצעי, כיון שלא שייך שם מחלוקת דימין ושמאל ואין צורך לקו אמצעי שייחד אותם. ולא למנדע ולא לאסתכלא ולית מאן דיקום ביה, וע"כ אין אפשרות לדעת ולהסתכל ברקיע דאו"א, ואין מי שיעמוד עליו. דא איהו רקיע טמירא עלאה, זה הוא רקיע עליון נסתר, דגניז מה דגניז כי ברקיע דאו"א נגנזת המלכות דמנעולא (כמ"ש בהקדמת ספר הזהר דף מ"ד ד"ה וטעם ע"ש) ויהב חידו וקיימא לכלא. כי אע"פ שעצמם אינם מקבלים חכמה, הם המשפיעים החכמה לישסו"ת, באפן שכל האורות והמוחין נמשכים מאו"א עלאין, והם נותנים קיום לכל, הן למדרגות המאירות בחסדים, והן למדרגות המאירות בחכמה.