זהר

תנה) וכל סירכאן דסם המות אינון רגלין דילה, ועלייהו אתמר רגליה יורדות מות וגו׳. ואינון ח״י סרכות, עלייהו כתיב, ולא אוסיף עוד להכות את כל ח״י כאשר עשיתי, לאינון דמצלין ח״י ברכאן דצלותין. ולעולם, טרפה אינה חיה, דבכל אתר דתתסרך בבר נש, בחובין דילה, קטילת.

פירוש מעלות הסולם

תנה) וכל סירכאן דסם וכו׳: וכל הסרכות של סם המות, מחמת שמעכבות הרוח מן הריאה לנשוב על הלב, הן רגליה של הנוקבא דסמא״ל, ועליהן נאמר רגליה יורדות מות. והן ח״י סרכות, כי סוד הריאה היא קו ימין, חסד של המלכות, ובו ו״ק שהם ה׳ אונות חג״ת נ״ה, והורדא ה״ס יסוד, וכל קו כלול מג׳ קוים, ימין שמאל ואמצע, לכן הם ח״י, ג׳ פעמים ו׳, וכל אחיזה של הסט״א באחת מהם נקרא סרכה, לכן הם ח״י סרכות, עליהם כתוב ולא אוסיף עוד להכות את כל ח״י כאשר עשיתי, לאותם המתפללים ח״י ברכות שבתפלת שמ״ע, ולעולם בכל מקום ששורה הנוקבא דקליפה הנקראת טרפה, אינה חיה, מחמת שאור החיים מסתלק משם, שבכל מקום שתתאחז באדם בחובות שלה שהם דינים קשים היא הורגת אותו.
פירוש: הלב ה״ס ל״ב נתיבות החכמה, דהיינו חכמה דשמאל והוא אש שורף מחמת שבעת גילוי החכמה מתלוים עמה דינים קשים לשרוף את הרשעים והחצונים, וכל הרוצים לקרב להמשיך החכמה ממעלה למטה, והדינים אינם נשקטים אלא ע״י שליטת החסדים שהם סוד הרוח, שהריאה נושבת על הלב, כמ״ש ברעיא מהימנא (פרשת פנחס אות ת׳) אבל לב דא איהו נורא דדליק, ואלמלא דזמין לגביה מלכא עלאה כנפי ריאה דאתיין לקמיה רוחא מרוחא דנשיב מגו בוסמין עלאין, הוא אוקיד לעלמא ברגעא חדא.
והנה בזו״ן דקליפות, הנקבה היא יותר גדולה מן הזכר, מחמת שהזכר הוא רק ו״ק גוף בלי ראש, והנקבה יש לה פרצוף שלם ראש וגוף (עי' זהר ויצא אות כ״ד בסולם מאמר ס״מ ואשת זנונים) וכל הסרכות שבריאה באות מחמת אחיזת הנוקבא דקליפות בריאה, ומעכבת נשיבת הרוח אל הלב, וזה אומרו וכל סירכאן דסם המות שהוא אחיזת הנוקבא דס״מ, ובסוד אין סרכה בלי נקב, אינון רגלין דילה, וכו׳ בסוד הכתוב ואחריתה מרה כלענה, ואינון ח״י סרכות וכו׳, מחמת ג׳ הקוים הנכללים בריאה וכל קו כלול מו״ק, ולעולם טרפה, כלומר: במקום שיש השראה להנוקבא דקליפה הנקראת טרפה אינה חיה אור החיים מסתלק משם, משום דבכל אתר דתתסרך בב״נ בחובין דילה, קטילת. כמפורש בפרשת ויצא (אות כ״ד) אשר המלכות דמדת הדין, אין בה עוד השיעור להמית את האדם בתחלת גלויה, אלא שצריכה להתגלות על האדם הרבה פעמים, עד שקבוצם מצטרף לשיעור הממית את האדם, ומתחלה היא מבחינת קליפת הימין ונקראת אשת זנונים כי ניאוף קליפת ימין הוא, ואח״כ מתהפכת לקליפת השמאל שהיא מדת הרציחה.