זהר

תנד) והאי אבן דקאמר, כלהו מלאכי עלאי, וישראל לתתא, כלהו אתקפו בהאי אבן, ואיהי סלקא לעילא, לאתעטרא גו אבהן ביממא. ובליליא, קב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן.

פירוש הסולם

תנד) והאי אבן דקאמר וכו': ואבן ההוא שאומר הכתוב ​והאבן הזאת וגו' כנ"ל, כל מלאכים העליונים וישראל למטה, כולם נתחזקו באבן ההוא, שהוא המלכות, דהיינו שקמלו ממנה מוחותיהם, והיא עולה למעלה להתעטר, דהיינו לקבל מוחין, מתוך האבות, דהיינו מחג"ת דז"א, ביום. ובלילה, הקב"ה, שהוא ז"א בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, שהיא המלכות. דהיינו שמקבל ממנה מבחינת מוחין דאחורים שלה.