זהר

תנד) עד הכא רזא דחיות ברזא עילאה, כגוונא דא לתתא, ודמות על ראשי החיה רקיע. ודמות, דיוקנא לתתא, כגוונא דלעילא. דעד הכא אית רשו לפרשא, מכאן ולהלאה, מאן דחמי חמי, דלא אית רשו לאסתכלא. מהאי רקיע ולתתא, אית רשו למיחמא, ומהאי רקיע ולתתא, אית רשו לאסתכלא. מאתר דאסתכלותא ולעילא, אתכסיין שבילין ואורחין, לית עינא דאסתכל ביה, דכולא אתכסייא.

פירוש הסולם

תנד) עד הכא רזא וכו׳: עד כאן הוא סוד החיות בסוד העליון, שבז"א, כעין זה הוא למטה, במלכות. ודמות על ראשי החיה רקיע. ודמות, מורה, שהצורה של הרקיע של מטה, היא כעין הרקיע שלמעלה. כי עד כאן יש רשות לפרש, מכאן ולהלאה, מי שרואה רואה, ואין רשות להסתכל. מהרקיע הזה ולמטה, יש רשות לראות, ומהרקיע הזה ולמטה, יש רשות להסתכל, ממקום ההסתכלות ולמעלה, נתכסו השבילים והאורחות, אין עין שתסתכל בו, כי הכל נתכסה.
פירוש. הרקיע שעל ד׳ החיות שבמלכות, הוא ז"א, שהוא בחסדים מכוסים מחכמה, ואין רשות להסתכל בו כי הסתכלות ה"ס גילוי החכמה, כמו שאין רשות להסתכל ברקיע העליון דאו"א. להיותם בחסדים מכוסים. אבל למטה מהרקיע, דהיינו במלכות, יש רשות להסתכל, כי מקום גילוי החכמה הוא במלכות (כמ"ש בזהר בראשית א׳ דף רע"ו ד"ה ועוד כמה).
וז"ש, כגוונא דא לתתא, דהיינו בד׳ החיות של המלכות. ודמות וגו׳ רקיע, היינו, ודמות דיוקנא לתתא, שצורת הרקיע למטה בז"א כגוונא דלעילא, הוא כעין הרקיע העליון שבאו"א. דעד הכא, דהיינו למטה מהרקיע, אית רשו לפרשא, יש רשות לפרש, מפני שלמטה מרקיע דז"א שהוא במלכות הוא מקום גילוי החכמה. מכאן ולהלאה, דהיינו למעלה, ברקיע דז"א, מאן דחמי חמי, מי שרואה רואה. כלומר מי שרואה בלי עיון והסתכלות, יוכל לראות. דלא אית רשו לאסתכלא, אבל להסתכל ולעיין אין רשות. מהאי רקיע ולתתא, דהיינו במלכות, יש רשות להסתכל. מאתר דאסתכלותא, שהוא ממקום המלכות, ולמעלה, אתכסיין שבילין ואורחין, וכו', נתכסו השבילים והאורחות. שבילים הם באו"א, אורחות הם בישסו"ת (כמ"ש בראשית א׳ דף רנ"א ד"ה נחית ע"ש) ומשמיענו בזה, שאפילו באורחות דישסו"ת, ששם המקור לגילוי החכמה, אין החכמה מתגלית שם כלל, עד שמתפשטת למקום המלכות, שהוא מרקיע ולמטה.