זהר

תנג) א"ל ת"ח, דאפילו כד אתפקדא שרה, מהאי דרגא, לא פקיד לה, אלא ברזא דוא"ו, דכתיב ויי' פקד את שרה וגו'. בגין דכלא ברזא דוא"ו איהו, ובהא כליל כלא, וביה אתגליא כלא, בגין דכל מלה דאיהי סתימא, איהי גלי כל סתים, ולא אתי מאן דאיהו באתגליא, ויגלי מה דאיהו סתים.

פירוש הסולם

תנג) א"ל ת"ח דאפילו וכו': אמר לו בוא וראה, שאפילו כשנפקדה שרה לא נפקדה ממדרגה זו דפקידה שהיא הנוקבא, ה"ת דהויה, אלא בסוד הו', שכתוב, ​והויה פקד את שרה, כי והויה, יורה הוא ובית דינו, הוא ה"ס ז"א סוד הו', ובית דינו ה"ס הנוקבא. הרי שאפילו פקידת שרה היתה בו' דהויה. משום שהכל הוא בסוד הו' ובזה כלול הכל, דהיינו שהכל נסתר בו', ובו מתגלה הכל, שהכל נגלה על ידי שלמות הו'. משום שכל דבר שהוא סתום, הוא מגלה כל סתום, ולא יבא מי שהוא מגולה, ויגלה מה שהוא סתום. פירוש. האדם נברא בכל רע ושפלות. כמו שכתוב עייר פרא אדם יולד, וכל כליו שבגופו, דהיינו החושים והמדות ומכ"ש המחשבה, משמשים לו רק רע ואפסיות כל היום. והזוכה להדבק בו יתברך, אין השי"ת בורא לו כלים אחרים במקומם, שיהיו כדאים וראוים לקבל בתוכם, שפע הרוחני הנצחי המיועד לו, אלא אותם הכלים השפלים, שתשמישם עד עתה היה רע ומתועב, מתהפכים ונעשים לו כלי קבלה לכל נועם ורוך הנצחי. ולא עוד, אלא כל כלי שחסרונותיו היו גדולים ביותר נעשו עתה לחשובים ביותר כלומר שמדת גילוים גדולה ביותר, עד שאם היה לו איזה כלי בגופו בלי שום חסרון, נעשה לו עתה כמו דבר מיותר שאינו משמש לו כלום. ודומה לכלי עץ וחרס שכל שחסרונו, דהיינו חקיקתו, גדול יותר, כן מדת קבולו וחשיבותו גדולה יותר. וכבר דברנו מזה לעיל (בהקדמת הזהר דף קכ"ב ד"ה פרוש ע"ש) וכזה נוהג ג"כ בעולמות העליונים שאין שום גילוי מושפע לעולם אלא ע"י בחינות סתומות, ולפי שיעור הסתימות שבמדרגה כן שיעור הגילוים שבה שמשפעת לעולם, ואם אין בה סתימה לא תוכל להשפיע כלום. וכמו שיסד האריז"ל בזמירות יום שבת, במלין סתימין תגלון פתגמין וזה אמרו, בגין דכל מלה דאיהי סתימא איהי גלי כל סתים, והיינו סוד הו' של שם הויה, שה"ס ז"א, שהמוחין שלו הם תמיד בבחינת חסדים מכוסים ונעלמים מהארת חכמה, (כנ"ל ב"א דף רנ"ב ד"ה ורזא) וע"כ הוא מיועד לגלות גאולה השלמה, בסוד ו' יוקים לה' כנ"ל. כי לפי שיעור הסתימה והכיסוי שבו, כן יהיה לעתיד מדת גילויו כנ"ל. אבל ולא אתי מאן דאיהו באתגליא ויגלי מה דאיהו סתום, דהיינו סוד ה' אחרונה שבשם הויה, שה"ס הנוקבא, שבה החסדים מתגלים וכל בחינת גילוי חכמה שבעולמות רק ממנה באה, (כנ"ל ב"א דף רנ"ב ד"ה ורזא) ולפי שאין בה סתימה. ע"כ לא תוכל לגלות מה שהוא סתום, דהיינו הגאולה. ואע"פ שיש סתימות גם בהנוקבא חוץ מזה, עם כל זה אינן מספיקות לגילוי הגדול הזה, של גאולה השלמה, כי לפי גודל הגילוי כן מוכרח להיות מדת הסתימה כנ"ל.