תנג) פתח ר"ש ואמר, שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. ע' רברבא, ד' אוף הכי. וסימנא דא עד. היינו דכתיב, עד יי' בכם. אשתארון אתוון ש"מ, מ' פתוחה. מ"ט לא סתימא, בגין דם' סתימא, מלכא עלאה, מ' פתיחא, מלכא תתאה. אתוון אחרנין, אשתארו א"ח, כבוד אלהים הסתר דבר כתיב.
תנג) פתח ר"ש ואמר וכו': פר"ש ואמר, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. כתוב בשמע ע' גדולה, הד' דאחד גדולה גם כן. וזהו סימן עד. היינו שכתוב, עד ה' בכם. נשארים אותיות ש"מ מן שמע, עם מ' פתוחה. מהו הטעם שאינה ם' סתומה. כלומר מהו ההפרש מן מ' פתוחה למ' סתומה. הוא משום שם' סתומה היא מלך העליון, דהיינו בינה ומ' פתוחה רומזת על מלך התחתון, דהיינו מלכות. וש"מ דשמע, רומזות על המלכות. ואותיות האחרות מן אחד נשארו א"ח. כבוד אלקים הסתר דבר. כתוב
פירוש. נודע שיש ב' מצבים במלכות, א) כשהיא גדולה כמו ז"א, שמלבשת קו שמאל דבינה, ואז היא ם' סתומה כמו הבינה, דהיינו שנסתמו אורותיה (כנ"ל ב"א דף רמ"ז ד"ה ימא דקאפו) ובמצב הזה נקראים ז"א ומלכות אח ואחות, כי אז שניהם בני הבינה, כי ז"א מלביש לקו ימין דבינה, והמלכות לקו שמאל דבינה. ומצב הב' הוא אחר שנתמעטה לבחינת מחזה ולמטה דז"א, וירדה תחת מדרגת ז"א, ונעשית בבחינת אשת ז"א, כלומר שנעשית למקבלת מז"א, אבל נפתחו אורותיה ומאירה לתחתונים בכל השלמות (כמ"ש לעיל ב"א מאות ק"י עד אות קט"ז ע"ש) ואז נקראת מ' פתוחה כי נפתחה מסתימתה. ובב' תבות, שמע אחד, יש ג' צירופים, שמ, עד, אח. ש"מ היא המלכות הנקראת שם. עד, הוא ז"א כמ"ש עד הויה. אח, הוא ג"כ ז"א, כמ"ש פתחי לי אחותי. וההפרש בין עד אל אח, הוא, כי עד הוא, כשז"א משפיע למלכות מוחין מגולים מעדן העליון. ואח הוא, כשז"א הוא בבחינת אחורים עם המלכות דהיינו במצב הא' שאז נבחנים ז"א ומלכות לאח ואחות. וז"ש שמע וכו' ע' רברבא ד' אוף הכי, שיורה על מוחין מגולים דז"א, שאז נקרא ז"א עד הויה, היינו דכתיב עד הויה בכם. אשתארון אתוון ש"מ, מ' פתוחה, שזה יורה על המלכות כשהיא במצב הב' שכבר נפתחו אורותיה, להיותה מקבלת מוחין דז"א הגדולים הנקרא עד. באפן שב' צירופים ש"מ ע"ד, מורים על זווג ז"א ומלכות במצב הב' שהמלכות היא מ' פתוחה וז"ש מ"ט לא סתימא, כלומר למה המלכות אינה סתומה. ומשיב, מ' סתימא מלכא עלאה, כלומר המלכות נקראת ם סתומה בשעה שמלבשת את מלכא עלאה, שהוא בינה, דהיינו במצב הא'. מ' פתיחא מלכא תתאה, כלומר כשהמלכות היא בבחינת עצמה, שהיא תחת ז"א נקראת מ פתוחה. וכיון שכאן היא מקבלת משפע ז"א בבחינת עד, ודאי שהיא מ' פתוחה. והצירוף אח, יורה על מדרגת ז"א שבמצב הא' דמלכות שעתה במצב הב' הוא נשאר בלי פעולה. וז"ש אתוון אחרנין אשתארו א"ח, כלומר, שנשארו בלי פעולה, כי עתה כבר נתמעטה המלכות, ונסתרה מלהיות בחינת אחות אל ז"א, שז"ס כבוד אלקים הסתר דבר, כי אע"פ שבמצב הא' היו ז"א ומלכות בבחינת ב' מאורות הגדולים, אח ואחות, מ"מ לא היה זה לכבוד המלכות, כי אורותיה היו סתומים, אבל עתה במצב הב' אע"פ שנתמעטה ונסתרה ממדרגתה הגדולה, הנה משום זה נפתחו אורותיה בסוד הזווג ש"מ ע"ד, ומשפעת לכל העולמות, שזהו כבוד אלקים. וכל זה יצא משום הסתר דבר.