זהר

תנג) האי, אע"ג דאת דא מלך גדול על כל אתוון, עייל בגווה, ואיהי את זעירא שחורה דלית בה חוורו דאתר אחרא. כניש ליה בגוה, וכלל ליה. וסבב אותה באת חד דאיהי ט'. ט' ל' הות, ובההוא סיבובא דקא מסבב סחור סחור, אתעביד בעגולא ט'.

פירוש הסולם

תנג) האי, אע"ג דאת וכו': זה, אע"פ שהאות ל' זו, שהיא בינה, היא מלך על כל האותיות, כי האותיות יוצאות מבינה. הוא נכנס בתוכה, בתוך הי' הנ"ל, שהיא מלכות, שהיא אות קטנה שחורה שאין בה לבן ממקום אחר. ומאסף אותה בתוכה, וכולל אותה, ומסבב אותה באות אחת, שהיא ט'. הט' היתה ל', ובאותו הסבוב שמסבב סביב סביב נעשית ט', בעגול.
פירוש. נודע שבמצב הא' היתה המלכות דבוקה ומקבלת חכמה מקו שמאל דבינה, ולפיכך היתה אז גדולה כמו ז"א, ששניהם קבלו ממקור אחד. ואח"כ באה למצב הב', שמיעטה את עצמה וירדה תחת היסוד דז"א, ואין לה אלא מה שמקבלת מיסוד דז"א. וז"ש אע"ג דאת דא מלך גדול, אע"פ שהאות ל' היא מלך גדול, שהוא ישסו"ת, עייל בגווה וכו'. דהיינו במצב הא', שהיתה דבוקה ומקבלת חכמה מקו שמאל דישסו"ת. ואח"כ, וסבב אותה באת חד דאיהי ט', דהיינו במצב הב', שנתמעטה לנקודה תחת יסוד ז"א, שהיסוד דז"א הוא אות ט', והיסוד השפיע בה חכמה וחסדים. וז"ש, ט' ל' הות וכו' ובההוא סבובא וכו' אתעביד בעגולא ט'. שמתחילה במצב הא' היו המוחין של המלכות, מאות ל', שהיא ישסו"ת, ובסיבוב ההוא שסיבב עד שבאה המלכות למצב הב' נתמעטו המוחין דל' מן המלכות ונעשה במקומה המוחין דאות ט', שהוא יסוד דז"א. ונמצא שהמוחין דאות ט' שמלכות מקבלת עתה, היו מתחילה בבחינת המוחין דאות ל'. וז"ש ט' ל' הות וכו'.