זהר

תנג) כי רוח החיה באופנים, רעותא דההיא חיה באופנים. דאע"ג דרעותא באינון חיות עילאין, רעותא יתיר באינון אופנים. תלתא, תרין גליין. וחד גניז. ואלין עבדין עובדא דרעו בההיא חיה. והיינו דכתיב ומעשיהם כעין תרשיש, כעין תרי שש דא ימינא ושמאלא, דאלין תרין מאינון שית. וע"ד כעין: כגוונא דילהון.

פירוש הסולם

תנג) כי רוח החיה באופנים: פירושו, שהרצון של אותה החיה, הוא באופנים. כי דורש רוח, מלשון רצון. כי אע"פ שהרצון הוא בחיות העליונות, יש רצון ביותר באלו האופנים. שלשה הם, שנים גלויים, ואחד גנוז. ואלו עושים מעשה הגורמת רצון ונחת לאותה החיה, והיינו שכתוב, ומעשיהם כעין תרשיש. דהיינו כעין תרי שש, כי תרשיש הוא אותיות תרי שש, זהו ימין ושמאל. שאלו הם שנים מאלו השש. וע"כ כתוב, כעין, שפירושו, כאופן שלהם.
ביאור המאמר. ג׳ בחינות הן ביחוד ג' רוחין דאהי"ה הוי"ה אדנ"י. א) כשהם מאירים ויוצאים כל אחד בבחינתו, דהיינו, העליונים דאהי"ה הוי"ה, בשליטת החסדים, והתחתון שהוא אדנ"י בהארת החכמה. וז"ש, (באות תנ"א) בלכתם וכו' אלא ברזא דאלין תלת וכו' כד נצצי נהרין ונפקין. כשהג׳ הרוחות נוצצים ומאירים ויוצאים, אזלין חיון עלאין ותתאין הולכות החיות העליונות והתחתונות, דהיינו שכל אחת הולכת ומאירה כדרכה, העליונים דאהי"ה הוי"ה מאירים בשליטת החסדים, והתחתון שהוא אדנ"י מאיר בשליטת החכמה. בחינה ב) היא, כשג׳ הרוחות דאהי"ה הוי"ה אדנ"י מתחברים ונעשים אחד, כלומר שמאירים באור אחד. דהיינו שכולם מאירים בחכמה וחסדים ביחד כדרך הקו האמצעי שכולל חכמה וחסדים, ואינו נוטה לא לחכמה ולא לחסדים אלא מאיר באור הכולל איתם יחד. וז"ש, ובעמדם יעמודו, כד אינון בחבורא חד, כשמתחברים כל ג׳ הרוחות להאיר באור אחד, דהיינו של הקו האמצעי כנ"ל. בלחישו כלהו קיימין, וכולם נמצאים בלחש, דהיינו בבחינת ו"ק דחכמה (כנ"ל בהסולם אות רמ"ט ד"ה ובפנים) כדין אתעבידו וכו׳ וקב"ה אתגאי בגאותא על כלא, שכל ג׳ הרוחות מאירים באור אחד, והקכ"ה, שהוא הקו האמצעי, מתגאה על כולם, כלומר שכולם משמשים בדרך הארתו, שאינם נוטים לא לימין ולא לשמאל. בחינה ג) היא, כשב׳ רוחות דאהיה הויה מסתלקים מן הרוח התחתון אדנ"י, דהיינו שמסתלקים מהארת החכמה המאירה במלכות, אלא שמאירים בחסדים מכוסים מחכמה. וז"ש (באות תנ"ב) ובהנשאם מעל הארץ וגו' בהסתלקות חיות ברזא דרוחין עלאין מעל הארץ מלשמשא על רוחא תתאה, שהחיות דסוד רוחות עליונים דאהיה הויה, מסתלקות מלשמש את המלכות, שהיא בשליטת החכמה, אלא מאירים בחסדים מכוסים, אינון אופנים מסתלקין עמהון, עולים ומתחברים עמהן האופנים. ומשמיענו, שאע"פ שהחיות מסתלקות מהמלכות שהיא בהארת חכמה, עכ"ז האופנים, שגם הם בהארת חכמה מתחברים עמהן. והוא מטעם שאע"פ שהחיות הן בחסדים מכוסים עכ"ז צריכות להתכללות מהארת החכמה. וז"ש, לאחזאה דכולהו גופא חדא ורזא חדא כלא פרודא מעמהון, כדי להראות שאין החיות נפרדות מהארת החכמה שבאופנים, אלא שהן גוף אחד בלתי נפרד. כי אע"פ שהן בחסדים מכוסים, רוצות הן להכלל מהחכמה, ולהיות אחד עם האופנים.
וז"ש (באות תנ"ג) כי רוח החיה באופנים. רעותא דההיא חיה באופנים, דהיינו, שהן רוצות להכלל מהארת החכמה שבאופנים כנ"ל. דאע"ג דרעותא באינון חיות עילאין, שאע"פ שהרצון הוא בהארת החיות העליונות בלבד, שהרי נסתלקו מהחיות התחתונות שבאדני, וע"כ הן בחסדים מכוסים מחכמה, עם כל זה רעותא יתיר באינון אופנים, יש להם רצון ביותר, להתחבר עם האופנים, ולהכלל מהארת החכמה שבהם. ומפרש. תלתא, שעיקר האופנים הם שלשה, דהיינו נצח הוד יסוד. תרין גליין, שנים מהם הם גלויים בהארת החכמה, שהם נצח והוד, שבהם מתגלית הארת החכמה. וחד גניז, שמכוסה מחכמה ואינו מתגלה, והוא יסוד. ואלין, השנים, שהם נצח והוד, עבדין עובדא דרעו בההיא חיה, דהיינו שמגלים בשבילם את הארת החכמה, כדי שהחיה תכלל ממנה. שפעולה זו היא לרצונה של החיה, כנ"ל.
וז"ש. והיינו דכתיב ומעשיהם כעין תרשיש, כעין תרי שש, דא ימינא ושמאלא, דאלין תרין מאינון שית, כי מעשיהם סובבים על האופנים שהם נצח והוד, ואומר הכתוב, שמעשיהם של נצח והוד, הם כעין שנים משש קצוות, חג"ת נה"י, שהם ימין ושמאל נצח והוד המגלים חכמה. וע"ד כעין, כגוונא דלהון, וע"כ נאמר כעין, שפירושו כעין המעשה שלהם, דהיינו המעשה דגילוי החכמה.