זהר

תנב) ודא איהי עיר קטנה ואנשים בה מעט, דלית בה חוורו דאתר אחרא לאתכללא ולאעלא אחרנין בגווה. ובא אליה מלך גדול, דא את ל', דאיהי מגדלא דפרח באוירא דכיא דאתפס. בגין דאית אוירא אחרא דלא אתפס כלל, ולא ידיע.

פירוש הסולם

תנב) ודא איהי עיר וכו': וזה הוא, עיר קטנה ואנשים בה מעט. שהיא הי', שאין בה לבן של מקום אחר, להכלל ולהכניס אחרים בתוכה. וע"כ אנשים בה מעט. ובא אליה מלך גדול, זו היא האות ל', שהיא מגדל הפורח באויר הטהור, הנתפש, דהיינו ישסו"ת. משום שיש אויר אחר שאינו נתפש כלל, ולא ידוע. שהוא או"א עלאין ע"כ מדייק לומר אויר הנתפש. שהוא ישסו"ת.
פירוש. אויר, הוא קומת רוח שנעשה באו"א וישסו"ת, מחמת עלית המלכות שהיא י' באור שלהם. והאור שלהם נתמעט לאויר שהוא ו"ק, והג"ר נעלמו. ויש הפרש בין קומת אויר דאו"א לקומת אויר דישסו"ת, כי אויר דאו"א אינו נתפש לעולם. כלומר, שאין ג"ר חוזרות עליהם. וו"ק בלי ג"ר, נבחנים שאין בהם תפישה. אבל האויר דישסו"ת, הוא נתפש, שבהם הי' חוזרת ויוצאת מאויר, וחזרו להיות אור הג"ר, וע"כ האויר שלהם נתפס. וז"ש, ובא אליה מלך גדול דא את ל', דאיהו מגדלא דפרח באוירא דכיא דאתפס, דהיינו הבינה, שהג"ר שלה ה"ס או"א עלאין, והו"ק שלה הם ישסו"ת. ומחמת עלית המלכות, שה"ס י', לאור שלה, נעשה האור לאויר, וע"כ נקראת מגדל הפורח באויר. וכדי שלא תטעה שהכונה היא לאו"א עלאין, אומר באוירא דכיא דאתפס, דהיינו שלעת גדלות יוצאת הי' מאויר, והאויר נתפס וחוזר לג"ר, שזה נוהג בישסו"ת. וז"ש, בגין דאית וכו', שהם או"א.