זהר

תנב) ואיהו קיימא בלא שכיכו, בגין דלא שכיך, בר בזמנא דישראל מקרבין קרבנא לתתא, בגין דבההוא זמנא אשתכך ההוא רוגזא, ואתכפייא לתתא, ואתחלש רוגזיה. ולא יכיל לשלטאה ולאתקפא. וכד אתחלש האי, כדין קשרא תניינא, דאיהו באמצעיתא לא יכיל לנטלא ולאנהגא.

פירוש הסולם

תנב) ואיהו קיימא בלא וכו': וקשר הזה עומד ברוגזו ואינו שוכך, משום שאינו שוכך, חוץ מזמן שישראל מקריבים קרבנות למטה, כי בעת ההוא השתכך רוגז ההוא ונכנע למטה, ונחלש רוגזו, ואינו יכול לשלוט ולהתחזק. וכשנחלש זה, אז גם הקשר השני שהוא באמצע הזרוע אינו יכול לנסוע ולהנהיג.