זהר

תנא) א"ל ר' יוסי, שפיר קאמרת, בגין דאיהו גו רזא דאתוון. ולית לן לאתערא, חושבן וקצין אחרנין, דהא בספרא דרב ייבא סבא אשכחן, חושבן דא, דכתיב אז תרצה הארץ. והוא רזא דוא"ו, דכתיב, וזכרתי את בריתי יעקוב. ודא הוא ו"ו, כלא כחדא, ועל דא אזכור, ולבתר והארץ אזכור, דא כנסת ישראל. תרצה: תתרעי ארעא, לגבי קב"ה.

פירוש הסולם

תנא) א"ל ר' יוסי וכו': אמר לו ר"י, יפה אמרת, משום שבארת בסוד האותיות של שם הויה, ואין לנו להעיר חשבונות וקצים אחרים, שאינם בסוד האותיות, כי בספרו של ר' ייבא סבא מצאנו דרוש כעין חשבון זה שלך, שכתוב, ​אז תרצה הארץ את שבתותיה, והוא סוד הו', כלומר שלא יגולה רצון זה אל הארץ שהיא הנוקבא, אלא בסוד השלמות של הו' כמו שביאר ר' יהודה, שכתוב, ​וזכרתי את בריתי יעקוב, עם ו', וזהו וו, כי כשאומרים ו' נשמע עוד ו' בתוכו, אשר ו' ראשונה רומזת על יעקב. שהוא ת"ת, וו' השניה רומזת על יסוד דז"א שה"ס הו' שביעקוב הנ"ל, כלא כחדא, הכל כאחד, כלומר, שביעקוב עם ו', נמצא ת"ת ויסוד שהם אחד, ועל כן אומר הכתוב, אזכור, ואח"כ והארץ אזכור שהיא כנסת ישראל, דהיינו הנוקבא. פירוש. שמקודם לכן כתוב וזכרתי את בריתי יעקב ואת בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם. והיה די שיסיים והארץ אזכור, ולמה מסיים אזכור והארץ אזכור. והוא ללמדנו כי תחילה צריך ז"א לקבל שלמותו בעצמו, שה"ס הו' וה"ס אברהם יצחק ויעקב, וע"כ כתוב עליו במיוחד אזכור, ואח"כ והארץ אזכור. כי הו' יקים את הה'. וגם הה' תשיג את שלמותה. תרצה פירושו, תתרעי ארעא לגבי קב"ה. שהארץ תתרצה אל הקב"ה, והוא יקום אותה. דהיינו כמו שהיתה הת' של תרצה צרויה, והר קמוצה. כי אין לפרש את הרצון בהנוקבא עצמה, כי אין הדבר תלוי ברצונה אלא ברצון ז"א. (ע"כ דברי ר' ייבא סבא).