זהר

תמח) ותרא האשה כי טוב, חמאת ולא חמאת, כי טוב, חמאת כי טוב ולא אתיישבת ביה, מה כתיב לבתר, ותקח מפריו, ולא כתיב ותקח ממנו, והיא אתדבקת באתר דמותא, וגרימת לכל עלמא מותא, ואפרישת חיי מן מותא, ובחובא דא גרים פרישותא, לאפרשא אתתא מבעלה, דהא קול מדבור לא מתפרשן לעלמין, ומאן דמפריש קול מדבור, אתאלם ולא יכיל למללא, וכיון דאשתקיל מניה מלולא אתייהיב לעפרא.

פירוש הסולם

תמח) ותרא האשה כי טוב חמאת ולא חמאת כי טוב חמאת כי טוב ולא אתישבת ביה: ותרא האשה כי טוב העץ וגו' ראתה ולא ראתה כי טוב העץ, ראתה כי טוב העץ ולא יכלה להחליט, מה כתיב לבתר ותקח מפריו ולא כתיב ותקח ממנו, מה כתיב לאחר זה, ותקח מפריו, ולא כתוב ותקח ממנו, דהיינו מן העץ, כי לא החליטה בדעתה כי טוב העץ.
והיא אתדבקת באתר דמותא וגרימת לכל עלמא מותא ואפרישת חיי מן מותא: בזה שלקחה מפריו ולא מן העץ, היא נתדבקה במקום המות, וגרמה מות לכל העולם והפרידה החיים מן המות. פירוש כי היסוד הדבוק בהנוקבא נק' עץ עושה פרי, והנוקבא נקראת פרי (כנ"ל דף פ"ב ד"ה עץ) והנוקבא כשהיא לעצמה לבדה בלי היסוד, היא מות (כנ"ל דף ש"ו ד"ה השמים) וכיון שלקחה מהפרי ולא מן העץ, נמצא שנתדבקה במקום המות, והפרידה היסוד שהוא החיים מן הנוקבא, שהיא מות בעת שנפרדת מהיסוד.
ובחובא דא גרים פרישותא לאפרשא אתתא מבעלה דהא קול מדבור לא מתפרשן לעלמין: ובחטא הזה גרם פירוד להפריד הנוקבא מבעלה ז"א, שהרי קול שהוא ז"א מדבור. שהיא הנוקבא, אינם נפרדים לעולם. ומאן דמפריש קול מדבור אתאלם ולא יכיל למללא וכיון דאשתקיל מניה מלולא אתיהיב לעפרא ומי שמפריד קול מדבור, דהיינו ז"א מן הנוקבא, נעשה אלם ואינו יכול לדבר, וכיון שניטל ממנו הדיבור הוא ניתן לעפר. וע"כ נאמר לו ​ואל עפר תשוב.