זהר

תמח) פתח ר׳ יוסי ואמר, לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו יי׳. ת״ח, כל רעותא, וכל לבא, דבעי ב״נ לארקא ברכאן מעילא לתתא, ליחדא שמא קדישא. לבעי בצלותא לקב״ה ברעותא ובכונה דלבא, לנגדא מההוא נחלא עמיקא, כמה דכתיב, ממעמקים קראתיך יי׳, דתמן עומקא דכלא, בעמיקי עלאי, דאינון שירותא עלאה, דאבא ואימא מזדווגין. אוף הכא לבי לחוקקי ישראל, מאן חוקקי ישראל. לא כתיב חקוקי ישראל, אלא לחוקקי. אלין אבא ואימא, דאינון מחקקי לישראל קדישא, דאיהו נגיד מבינייהו.

פירוש הסולם

תמח) פתח ר׳ יוסי וכו׳: פר״י ואמר, לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה׳. בוא וראה, כל הרצון וכל הלב שצריך האדם להמשיך ברכות מלמעלה למטה כדי ליחד השם הקדוש, הוא צריך להמשיך בתפלה להקב״ה ברצון ובכונות הלב, מנחל עמוק ההוא, שהוא בינה, שכתוב, ממעמקים קראתיך ה', ששם עומק הכל בעמקים העליונים, שהם התחלה עליונה שאבא ואמא מזדווגים, דהיינו חכמה ובינה שבבינה. אף כאן, לבי לחוקקי ישראל, מי הם חוקקי ישראל. הוא, כי לא כתוב חקוקי ישראל, אלא לחוקקי ישראל, שאלו הם אבא ואמא, שהם מחוקקים, דהיינו שנותנים מוחין, לישראל הקדוש, שהוא ז״א, שהוא נמשך מביניהם.