זהר

תמז) ואינון ד׳ תקופות: תרין דרועין, ותרין שוקין. תרין עשר מזלות, תרין עשר פרקין דאית בהון. ולקבלייהו תרין עשר ירחי שתא. ואינון ו״ו.

פירוש מעלות הסולם

תמז) ואינון ד׳ תקופות וכו׳: ואותם ד׳ תקופות של המלכות, הם ב׳ זרועות שהם חסד וגבורה, וב׳ שוקים שהם נצח והוד. י״ב מזלות, שבד׳ תקופות, הם י״ב פרקים, שיש בהם, דהיינו ג' פרקים בזרוע הימנית וג׳ בזרוע השמאלית, וכן בב׳ שוקים. ונגדם הם י״ב חדשי השנה, והם נחלקים לשני ווין. דהיינו ו׳ חדשי הקיץ, חג״ת נה״י דחג״ת, וו׳ חדשי החורף שהם חג״ת נה״י דנה״י.
ביאור הדברים: המוחין של הארת חכמה הנקראים חשבון אינם מתגלים אלא במלכות, כמ״ש בזהר (בראשית ב׳ אות קס״ג) ר׳ שמעון אמר גימטריאות וחשבון תקופות ועבורין כלא הוא בסיהרא דהא לעילא לאו איהו. שפירושו הוא: אע״פ שמוחין דהארת חכמה, המכונים חשבון, יוצאים בבינה אחר שחזרה לראש א״א, ונעשית בו לחכמה, עכ״ז אין המוחין מתגלים שם בבינה, להיותה תמיד באור חסדים בלבד, ואפילו ז׳ התחתונות של בינה, הם בעצם רק אור של חסדים, ואין שם מקום לגילוי המוחין דהארת חכמה, אלא בינה משפיעה מוחין אלו אל ז״א, וגם ז״א עצמו הוא כולו מתוקן במוחין דאו״א עלאין, ואין בו מקום לגילוי המוחין הללו, אלא שז״א משפיע אותם אל הנוקבא, ובה הם מתגלים, וע״כ נקראת המלכות בשם חכמה תתאה. וזה אמרו (באות תמ״ד) שכינתא איהי חשבון תקופות ומזלות ומולדות ועבורין, כי זווג זה המגלה המוחין דחשבון ומספר הוא רק במלכות, ולא בהמדרגות שלפניה. כמו שאמר ר״ש כלא הוא בסיהרא דהא לעילא לאו איהו. וענין ד׳ תקופות הוא: כי מלכות נקראת שנה כנודע, (עיין שער הכוונות תחלת דרושי ר״ה דף ר״ז ד״ה ויראה לי) וקומתה היא חו"ג נ״ה, בסוד ארבעה ראשי שנים, (עיי״ש בשער הכוונות) וכל אחד מהם כלול מג׳ קוים, לכן השנה מתחלקת לי״ב חודש, שה״ס י״ב חידושי הארות שבד׳ התקופות של השנה.
וענין י״ב המזלות, נתבאר לעיל בהקדמה (אות ש״ז, וכן בתקון י״ח אות קי״ט עיין שם במעלות הסולם ואין להכפיל הדברים). ומספר י״ב ה״ס שני ווין, נגד ששה חדשי הקיץ מניסן עד אלול וששה חדשי החורף מתשרי עד אדר, ונקראים מזלות על שם שהארתם באה ע״י יסוד דז״א וכל הארה המושפעת דרך היסוד נקראת מזל, מטעם שמתגלית טפין טפין, והוא מטעם שהמוחין הם מוגבלים במסכים שבעטרת היסוד. וזה אמרו ארבע תקופן וכו׳. ואינון לקבל תרי עשר שבטין דישראל שהם ששה בני לאה, וד׳ בני השפחות, ואפרים ובנימין שהוא חסד דאור חוזר. ויוסף הוא יסוד דדכורא שכל י״ב מזלות וכל י״ב השבטים נרשמים בו בסו״ה אלה תולדות יעקב יוסף.
והנה יסוד דז״א הנבחן בשם יוסף שהוא בחינת צדיק דעייל ביה דהיינו הממשיך תשע הספירות של האור הישר, אמנם הוא כלול גם מבחינת בנימין דהיינו בחינת המסכים המעלים ט״ס דאו״ח, כי טרם שז״א משפיע המוחין לנוקבא שהיא המלכות, צריכים אותם המוחין להתגלות בו בעצמו, ואח״כ הוא משפיע אותם אל הנוקבא שלו. בבחינת המסכים שלה עצמה, ואז נבחן ז״א לבדו לבחינת יוסף והנקבה לבחינת בנימין, ועליו אמר הכתוב בצאת נפשה כי מתה, שבחינת בנימין שביסוד הנוקבא, היא בחינת נפש המלכות, וכל חיותה, כי כל עיקרה הוא העלאת אור חוזר, שהיא מעלה עד החכמה, ועל שם זה נקראת חכמה תתאה. וזה אמרו (באות תמ״ה) וכלא אתקשר בהאי שמא אדנ״י איהי שכינתא תתאה, שהיא נבחנת לבעלת המסכים המעלים אור חוזר, תקיפא בד׳ תקופין שהם ד' הבחינות חו״ג נ״ה של קומתה דאינון מסטרא דשמאלא חזק ותקיף, דהיינו מעטרא דגבורה שבדעת דז״א, שהיא בחינת ב' המסכים צר מיסוד אבא וקצר מיסוד אמא. (עיין תלמוד עשר ספירות חלק י״ד אות ע״ה באור פנימי).
והנה יש ב׳ מיני אורות המושפעים בעולמות א׳ הם האורות המושפעים מג״ר דבינה, דהיינו ממוחין הקבועים דאו״א, והם נקראים זכותא משום שהם זכים מאד, ואין שום צמצום ודין יכול להאחז באורות אלו. ויש מיני אורות המושפעים ממוחין דע״ב דאו״א שהם מוחין דחכמה, הנקראים מזלא, ונקראים אורות הבאים ע״י השערות משום שאי אפשר לאו״א שישיגו קומת ע״ב זולת ע״י ב׳ המזלות ונוצר ונקה שהם כללות השערות דיקנא דא״א והם בבחי׳ מ"ן ממלכות דצמצום א׳ (עי׳ תע״ס חלק י״ד תשובה ב׳) זהו שאומר כאן (אות תמ״ו) וכלהו תרין עשר מזלות קשין מסטרא דדין משום שאין המוחין האלו מתגלים באו״א רק ע״י מ״ן דמזלין. ובגין דמזונא קא אתיא מנייהו כמו"ש חז״ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא שהם המוחין הקבועים תליא מילתא, אלא במזלא שהם המוחין דחכמה המתגלים ע״י המזלות, תליא מילתא, אמרו מארי מתניתין קשין מזונותיו של אדם וכו׳.
ומ״ש (באות תמ״ז) ואינון ו״ו היינו תפארת ויסוד, כי נודע שדעת מתחלק לחסדים וגבורות, ומבחינת הקו האמצעי נקראים תפארת ויסוד, כי עיקר הנושא לחכמה דל״ב נתיבות, הוא תפארת, כי ע״כ נקרא בשם שמש, להיותו השורש לכל האורות המתגלים אחר א"א, מבחינת עצמות העליון, כי עצמות דא״א נסתם בקרומא, ואין גילוי לעצמות ממנו ולמטה זולת ע״י החכמה דל״ב נתיבות, וכיון שתפארת היא הנושא להארת חכמה זו, ע״כ נקרא בשם שמש, והיינו כמו השמש שהוא המקור והשורש לכל האורות שבעולם. אמנם הוא נבחן לב׳ בחינות: אם היותו בפני עצמו דהיינו מחוץ לנרתיקו שהם המסכים שבעטרא דגבורה, שאז מאירה בחי' החכמה שלו בגילוי גמור, דהיינו בג״ר דא״א ששם עלו או"א בעת הזווג. ויש בחינה ב׳ שת״ת מלובש בנרתיק של עטרא דגבורה, ואז נקרא גם התפארת בשם עטרא, כי אינו משמש במדתו עצמו אלא במדת עטרת היסוד והוא חמה בנרתיקה שכל המוחין דשתא אלפי שני הם מבחינת ב' עטרין שהם ב׳ ווין. אמנם לעתיד יאירו המוחין האלו כמו שמאירים במקום יציאתם בסוד הוצאת חמה מנרתיקה. (עי׳ תע״ס חלק י״ד תשובה קמ״ג).