זהר

תמו) פתח אידך ואמר אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו. וכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו. הני קראי קשיין אהדדי. ולא קשיין, האי דכתיב אשריך ארץ, דא ארץ דלעילא, דשלטא על כל אינון חיין דלעילא. ובג"כ אקרי ארץ החיים, ועלה כתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד. וכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. לא תחסר כל בה דייקא. וכל כך למה, משום דכתיב שמלכך בן חורין דא קב"ה. כד"א בני בכורי ישראל.

פירוש הסולם

תמו) פתח אידך וכו': פתח אחר ואמר. ​אשריך ארץ שמלכך בן חורין וגו'. וכתוב אי לך ארץ שמלכך נער וגו'. מקראות אלו קשים זה על זה. כי ארץ פירושו הנוקבא, וכאן אומר שמלכך בן חורין וכאן אומר שמלכך נער. ומשיב, ולא קשים. זה שכתוב אשריך ארץ וגו'. זהו ארץ שלמעלה, דהיינו הנוקבא שעלה למעלה והלבישה הבינה. השולטת על כל החיים שלמעלה, שבבינה, שמשום זה נקראת ארץ החיים. ועליה כתוב, ​ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד. וכתוב ​ארץ אשר לא במסכנות וגו' לא תחסר כל בה. לא תחסר כל בה הוא בדיוק דהיינו שמקבלת מזווג דלא פסיק. וכל כך למה, הוא משום שכתוב שמלכך בן חורין. זה הקב"ה, שה"ס ז"א כמו שאתה אומר, ​בני בכורי ישראל. פירוש. בעת שז"א עולה ומלביש לאו"א עלאין והנוקבא עולה ומלביש לישסו"ת. והם פב"פ, אז נקרא ז"א ישראל בסו"ה בני בכורי ישראל. ונקרא בן חורין. והנוקבא נקראת ארץ החיים, ואז נאמר עליה אשר לא תחסר כל בה, כי ז"א משפיע לה מזווג או"א דלא פסיק.