זהר

תמה) בגין דאיהו רזא עמיקא סתימא דכל סתימן, ועלמא לא אתברי, עד דנטל אבנא חדא, ואיהו אבנא דאתקרי אבן שתיה, ונטל לה קב"ה, וזרק לה לגו תהומא, ואתנעיץ מעילא לתתא, ומניה אשתיל עלמא, ואיהי נקודה אמצעיתא דעלמא, ובהאי נקודה קיימא קדש הקדשים, הה"ד או מי ירה אבן פנתה, כד"א אבן בחן פנת יקרת, וכתיב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.

פירוש הסולם

תמה) בגין האיהו רזא וכו': ומשיב, שהוא סוד עמוק סתום מכל סתומים. שהעולם, שהוא הנוקבא, לא נברא עד שלקח אבן אחת, והיא האבן הנקראת אבן שתיה, ולקח אותה הקב"ה, וזרק אותה לתוך התהום, ונתקעה מלמעלה למטה. וממנה נשתל העולם, שהיא הנוקבא, והיא נקודה האמצעית של ישוב העולם, ובנקודה זו עומד קדש הקדשים, דהיינו הג"ר דנוקבא, ז"ש, או מי ירה אבן פנתה. כמש"כ, ​אבן בחן פנת יקרת. וכתוב,​ אבן מאסו הבונים וגו'. שכל אלו ה"ס אבן שתיה.
פירוש. אבן שתיה, ה"ס המלכות המכונה אבן, עלתה לבינה ונשתתפה בה שעל ידי עליה זו, אמא אוזיפת לברתא מאנהא,דהיינו שקבלה הכלים דאמא, שה"ס י"ה דהויה, וע"כ יכלה לקבל סוד ז"ס חג"ת נהי"מ מאמא, (כמ"ש לעיל בהקדמת ספר הזהר דף כ"ו ד"ה ואמא ע"ש כל ההמשך) וע"כ נקראת שתיה, דהיינו שת-י"ה, כי אמא שה"ס י"ה תקנה.
וז"ש ועלמא לא אתברי, עד דנטל אבנא חדא, ואיהי אבנא דאתקרי אבן שתיה, כי מטרם שעלתה המלכות לבינה והשיגה הכלים מבינה, שנקראת אז אבן שתיה, לא יכלה לקבל שום אור מחמת הצמצום שעליה, ולא יכלה להתקיים. וז"ש, וזרק לה לגו תהומא שאבן שתיה, שהיא מלכות הממותקת זרק למקום מלכות שלה עצמה הנקראֿת תהום. ואתנעיץ מעילא לתתא, כי ירדה ממקום בינה ונתקעה בתהום, שהוא המלכות שלמטה, של הנוקבא. וז"ש ובהאי נקודה קיימא קדש הקדשים, דהיינו שעל ידה היא מקבלת ג"ר שנקרא קדש הקדשים.