זהר

תמה) אשתלים וא"ו גו עשר, שית זמנין, כדין הוו שתין, לאקמא מעפרא, ובכל שתין ושתין, מההוא אלף שתיתאה, אתתקף ה"א, וסלקא בדרגוי, לאתתקפא. ובשית מאה שנין לשתיתאה, יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא, ומבועי דחכמתא לתתא, ויתתקן עלמא, לאעלא בשביעאה. כבר נש, דמתתקן ביומא שתיתאה, מכי ערב שמשא, לאעלא בשבתא. אוף הכי נמי. וסימניך בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו'. נבקעו כל מעיינות תהום רבה.

פירוש הסולם

תמה) אשתלים וא"ו גו עשר וכו': כשנשלם הו', שה"ס ז"א, מעשר, שש פעמים, שה"ס ג"ר דרוח, שמשיג כל קצה מו"ק, ועתה באלף הששי שה"ס חכמה, הן בחינת רוח החכמה, כנ"ל. אז הם במספר ששים, להקים הנוקבא מעפר. ובכל ששים וששים שבאלף הששי, מתחזקת הה' ונתעלית במדרגותיה להתחזק, ובשש מאות שנה לאלף הששי, דהיינו בעת שכל קצה משיג מוחין מבינה שספירותיה במאות, שהם שש מאות, כנ"ל, שעתה הם נשמה דחכמה. דהיינו בינה דחכמה, יפתחו שערי החכמה למעלה, ומעיינות החכמה למטה. הג"ר דבינה נבחנות לשערי החכמה וז"ת דבינה נבחנות למעייני החכמה. ויתתקן העולם אז לכנוס לאלף השביעי, שה"ס שלמות המלכות עצמה בסוד שבת, כאדם המתקן עצמו ביום הששי בבוא השמש כדי לכנוס בשבת, אף כאן כן. וסימנך, בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' נבקעו כל מעיינות תהום רבה.