זהר

תמד) וכד ייתי אלף שתיתאה דאיהו רזא דוא"ו, כדין וא"ו יוקים לה"א. בזמנא שית זמנין עשר, וא"ו סלקא בי', וא"ו נחתא בה"א.

פירוש הסולם

תמד) וכד ייתי אלף שתיתאה וכו': וכאשר יבא אלף הששי, שהוא סוד הואו, דהיינו היסוד שהוא מילוי הו' שהוא ז"א, אז הו' יקים את הה', שהיא הנוקבא, בזמן שש פעם עשר. והו' עולה בי, משם הויה, שהיא חכמה. ואז ו' יורדת ומשפעת בה'.
פירוש. כשז"א יקבל מוחין שלימים מבחינת החכמה בקביעות, וישפיע אותם לנוקבא, אז תהיה הגאולה, וז"א ה"ס הו' של שם הויה. על שם שש הספירות שלו חג"ת נה"י שחסר ג"ר, שהם כח"ב. ואפילו כשיש לו מוחין דג"ר, עדיין הוא חסר כח"ב, אלא רק חג"ת שלו עולים ומלבישים לכח"ב, ונעשו חב"ד, (כנ"ל ב"א דף ק"כ ד"ה אצבען) ואינם עוד ג"ר אמתיים. וז"ס מ"ש בזהר רישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן. ונמצא אפילו בעת שיש לו ג"ר אין לו יותר מו"ק, אמנם נבחן, שכל קצה וקצה משש קצוות שלו השיג ג"ר, וה"ס המספר ששים, דהיינו שנבחן ג"ר בכל קצה שלו. וכבר ידעת שיש ד' בחינות מוחין, שנקראים רוח נשמה חיה יחידה. שמוחין דקומת ז"א, נק' רוח. ומוחין מבינה נקראים נשמה. ומוחין דחכמה נק' חיה. ומוחין דכתר נק' יחידה. וכן בכל אחד מאלו הד' יש ד' בחינות מוחין הללו. ומבחינת המספר, נבחנים מוחין דרוח לעשרות, שהם ששים, כי ז"א ספירותיו בסוד עשרות. ומוחין דנשמה למאות, דהיינו שש מאות, כי בינה, ספירותיה הן בסוד מאות. ומוחין דחיה לאלפים, שהם ששת אלפים.
וזה אמרו, ו' יוקים לה' בזמנא שית זמנין עשר. שז"א שנק' ו' יקים את הה' שהיא הנוקבא, בזמן שיהיה לו מוחין דג"ר בקביעות, הנבחנים לשית זמנין עשר, כלומר שכל קצה שלו משיג ג"ר ונעשה עשר ומבחינת עצם הספירות אינם אלא חג"ת נה"י החסרים ג"ר כנ"ל. והוא רק בעת אשר ו' סלקא לי' שהו' שהוא ז"א, יקבל מוחין מן הי' של הויה, שהוא חכמה. שספירותיה הן מאלפים, ויהיה במספר ששת אלפים. דהיינו שכל קצה מו"ק שלו השיג בחינת החכמה, שהוא אלף. ואז ו' נחתא בה', שישפיע אלו המוחין דחכמה אל הה', שהיא הנוקבא, ויקים לה מעפר הגלות.
אמנם אין צריכים ששת אלפים שלמים, מפני שהחכמה עצמה מתפרטת גם כן לנרנח"י, וכשמשיג נשמה מחכמה, שה"ס מספר שש מאות מאלף הששי, מיד יתפתחון תרעי דחכמתא וכו' כמ"ש בסמוך.