תמד) וילון, דביה מכניס ערבית ומוציא שחרית. רקיע, איהו יסוד. דביה נהרין שמשא וסהרא, דאיהו עמודא דאמצעיתא ושכינתא תתאה, הה"ד, ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ. וצדיק אות, בין נצח והוד. ועדות, בין תפארת ומלכות.
תמד) וילון דביה מכניס וכו': רקיע הראשון שהוא מלכות, נקרא וילון, משום שבו מכניס השפע בערב, ומוציא, דהיינו שמשפיע, בשחרית שאז זמן ההשפעה. והשני שנקרא רקיע הוא יסוד, שבו מאירים השמש והלבנה, שהם עמוד האמצעי, דהיינו ת"ת, ושכינה התחתונה, שהיא מלכות. כלומר שיסוד מיחד ז"א ומלכות זה בזה ומאירים שניהם על ידו. ז"ש, ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ. וצדיק, שהוא יסוד, נקרא אות כשהוא מיחד נצח והוד. ונקרא עדות, כשהוא מיחד תפארת ומלכות.