זהר

תמד) דא איהו ברזא דשמא קדישא, דכליל ביה שם אהי"ה, שמא רבה ושליטא. מהאי שמא, זעאין ודחלין, ונטלין באימתא בזיע. ודא איהו שמא דשליט על רתיכא דא, ברשימו דתלת שמהן דכלילן ביה. ברזא דא אית שבעין שמהן מפורשין, שליטין על כל רזין וגניזין עילאין, די כל חילין ומשריין זעאן מנייהו, ונטלי בגינייהו. ברזא דא, כלילן כ"ב אתוון, וכלהו שבילין.

פירוש הסולם

תמד) דא איהו ברזא וכו׳: זה, הרוח הראשון, הוא בסוד השם הקדוש שכלול בו שם אהיה, כי הג"ר דבינה נקראות בשם אהיה, וכיון שהרוח העליון הוא מז"ת דבינה, ע"כ אומר שכלול בו אהיה, כי ז"ת דבינה עצמם, נק׳ הויה בניקוד אלקים אלא משום שהם שייכים לבינה נכללו בשם אהיה, שהוא שם גדול ושולט. מהשם הזה, רועדות ומפחדות החיות, ונושאות את הכסא שה"ס השם אהיה, באימה וברעדה. וזה הוא השם השולט על מרכבה זו, דהיינו ד׳ החיות, ברושם של ג׳ שמות, אל אלקים הוי"ה, שה"ס ג׳ קוין, הכלולים בו. כי הם יוצאים מג׳ קוין שבישסו"ת, שהם ז"ת דבינה. בסוד הזה, של ג׳ השמות שהם ג׳ קוין, יש ע׳ שמות מפורשים, שה"ס ע"ב שמות היוצאים מסוד ג׳ הפסוקים ויסע ויבא ויט, ונקראים ג"כ ע׳ שמות בסוד ע׳ סנהדרין וב׳ סהדי (כמ"ש בזהר בשלח אות קס"ג) השולטים על כל הסודות והטמונות העליונים, שכל הצבאות והמחנות רועדים מהם, ונוסעים בשבילם. כלומר, שנוסעים בכח ג׳ הקוין שבהם. בסוד הזה כלולים כ"ב אותיות וכל השבילים.
פירוש. כי ל"ב שבילי החכמה, ה"ס עשר ספירות דישסו"ת וכ"ב אותיות דז"א (כמ"ש באדרא זוטא אות ע"ג) כי החכמה אינה נגלית בעשר ספירות דישסו"ת זולת בהתכללות כ"ב אותיות דז"א, וע"כ נחשבים ביחד בגילוי החכמה, שהם בחשבון ל"ב. כמ"ש שם בהסולם. וז"ש, ברזא דא, דהיינו בישסו"ת, כלילן כ"ב אתוון, שהן ז"א, שעלה אליהם למ"ן. וכלהו שבילין, שעל ידיהם יצאו כל ל"ב שבילי החכמה.