זהר

תמב) אמר ר' יהודה, הכי אמרו. אבל ת"ח, רזא דאוליפנא, בשעתא דכנסת ישראל אתגלייא מאתרה, כדין אתוון דשמא קדישא, כביכול אתפרשו. דאתפרשא ה"א, מן וא"ו, ובגין דאתפרשו, מה כתיב, נאלמתי דומיה, בגין דאסתלק, וא"ו מן ה"א, וקול לא אשתכח, כדין דבור אתאלם.

פירוש הסולם

תמב) אמר ר' יהודה וכו': אר"י, כך אמרו. אבל בא וראה, הסוד שלמדתי, בשעה שכנסת ישראל הגלתה ממקומה, אז האותיות של השם הקדוש, כביכול, נפרדו. שנפרדה ה"א מן וא"ו מהשם הויה. ובשביל שנפרדו, מה כתוב ​נאלמתי דומיה. משום שנסתלק וא"ו מן ה"א, והקול לא נמצא ואז הדבור נתאלם. פירוש. ז"א ה"ס ו' של הויה, ונקרא קול. הנוקבא היא ה' אחרונה של הויה, ונקראת דבור. וכיון שהנוקבא שה"ס ה' נפרדה מן הו', הרי היא נשארת כדבור בלי קול וע"כ אומר הכתוב על זמן הגלות, נאלמתי דומיה.