זהר

תמב) כד חמא ההוא מלאכא, דהא בלעם אסטי לאתון לההוא שבילא, דכתיב להטותה הדרך, מיד ויעמוד מלאך יי' במשעול הכרמים, לאסתמא שבילא, דלא יסתייעון ביה אינון שאר עמין עכו"ם, ואינון כתרין תתאין. ואזלא הא, כהא דאמר רבי יצחק, כתיב שמוני נוטרה וגו', לנטרא ולברכא לשאר עמין בגלותא. וישראל דאינון כרמי שלי, לא נטרתי, בגין דאינון בגלותא, ולא מתברכין כדקא חזי.

פירוש הסולם

תמב) כד חמא ההוא וכו': כשראה אותו המלאך, אשר בלעם הטה את אתונו על שביל ההוא, שנקרא משעול הכרמים, כדי לקבל משם כח לקלל את ישראל, שכתוב, להטותה הדרך, שרומז על הדרך של החצונים, שהוא משעול הכרמים שמשם הם מקבלים כל שפעם כנ"ל, מיד, ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים, דהיינו לסתום השביל שלא יוכלו להעזר ממנו שאר העמים העכו"ם, ואלו ספירות התחתונות, של החצונים. ומה שנקרא משעול הכרמים, הולך זה, כפי מה שאמר רבי יצחק, כתוב, שמוני נוטרה את הכרמים, היינו לשמור ולברך בעת הגלות. את שאר העמים, הנקראים כרמים. וישראל, שהם כרמי שלי, לא נטרתי. כי הם בגלות, ואינם מתברכים כראוי.