זהר

תמב) אבל ת״ח ברי, כתיב כי יי׳ אלהיך אש אוכלה הוא, אית אשא אכיל אשא. אשתא דקב״ה, אכיל אשא אחרא. ות״ח אית מלאכין דאמרין שירתא קמי קב״ה, ואינון מתבטלי כד מסיימי ההיא שירתא, בניצוצא דאשא אכלא, לתתא זמין קב״ה אשא דמדבחא, והאי אשא אכלא ושצי לכל ההוא סטרא, ואתבטל ההוא סטרא, בההוא שלהובא דאשא, ולא אשאר מניה בעלמא. וההוא ב״נ דמקרב קרבניה, קאים עליה, ובההוא ריחא דקרבנא דסליק, אתעבר מניה סטרא דרוח מסאבא דשריא עלוי, ויתכפר. בגיני כך כלא אתבטיל וישתצי, ולית מאן דקאים לגבי ההוא אשא.

פירוש הסולם

תמב) אבל ת״ח ברי וכו׳: אבל בוא וראה בני. כתוב, כי ה׳ אלקיך אש אוכלה הוא. יש אש אוכלת אש, אש של הקב״ה אוכלת אש אחר של הס"א. ובוא וראה, יש מלאכים האומרים שירה לפני הקב״ה, וכשמסיימים השירה הם מתבטלים בניצוץ אש אוכלת, השורפת אותם. ולמטה הכין הקב״ה אש של המזבח, שה״ס אש המלכות, מהדינים שלה, ואש הזה אוכלת ומכלה לכל צד ההוא הטמא, ומתבטל צד ההוא באותה שלהבת האש, ולא נשאר ממנו כלום בעולם, ואדם ההוא המקריב את קרבנו, עומד עליו, ובאותו הריח העולה מן הקרבן, נעבר ממנו הצד של רוח הטומאה ששורה עליו, ומתכפר. ומשום זה הכל מתבטל ויכלה, ואין מי שיעמוד לפני האש ההוא, של המזבח.