זהר

תלט) ר' יהודה פתח ואמר, עת לעשות ליי' הפרו תורתך. עת לעשות ליי' מהו. אלא, הא אוקמוה. אבל עת: דא כנסת ישראל, דאקרי עת. כמה דאת אמר, ואל יבא בכל עת אל הקדש. מאי ואל יבא בכל עת, כמה דאת אמר, לשמרך מאשה זרה. ודא הוא ויקריבו לפני יי' אש זרה וגו'. מאי טעמא עת. בגין, דאית לה עת וזמן לכלא, לקרבא, לאתנהרא,לאתחברא כדקא יאות. כד"א ואני תפלתי לך יי' עת רצון.

פירוש הסולם

תלט) ר' יהודה פתח וכו': ר"י פתח ואמר, ​עת לעשות לה' הפרו תורתך. ושואל, עת לעשות לה' מהו. ואומר, אלא כבר בארוהו, אבל עת זהו כנסת ישראל, דהיינו הנוקבא, שנקראת עת, כמו שאתה אומר, ​ואל יבא בכל עת אל הקדש, מהו ואל יבא בכל עת. הוא כמו שאתה אומר ​לשמרך מאשה זרה, וזה הוא ​ויקריבו לפני ה' אש זרה. כלומר, שגם הנוקבא דקליפות נקראת עת, שהיא אשה זרה, אש זרה, וע"כ אומר ואל יבא בכל עת אל הקדש, אלא בעת דקדושה. מאי טעמא עת וכו': ושואל, מהו הטעם שהנוקבא נקראת עת. ואומר משום שיש לה עת וזמן לכל, דהיינו כ"ח עתים המובאים בקהלת ג', כדי להתקרב ולאור ולהתחבר עם ז"א כראוי, כמו שאתה אומר, ​ואני תפלתי לך ה' עת רצון.