זהר

תלח) אלף ושית מאה מגדלין, לכל סטרא וסטרא. וכל מגדלא ומגדלא, טורין קביעין. פרחין לעילא, אשתאבן בפתורא דאימא עלאה, במשח רבות דילה. כדין אימא, בלחישו, נגיד מתנן עלאין, ושדר וקבע לון בההוא עטרא. לבתר אנגיד נחלי דמשח רבות קדישא, על רישא דמלכא. ומרישיה, נחית ההוא משחא טבא עלאה, על דיקניה יקירא. ומתמן נגיד על אינון לבושי מלכא. הה"ד, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו'.

פירוש הסולם

תלח) אלף ושית מאה וכו': אלף ושש מאות מגדלות לכל צד וצד. וכל מגדל ומגדל עשוי טורים קבועים. דהיינו שכל מגדל מוקף עם מעט בתים, מלשון טורים קטנים (מכות י.) פורחים למעלה ומושפעים משלחן אמא עלאה, בינה, משמן המשחה שלה. אז משפעת אמא עלאה בחשאי מתנות עליונות ושולחת וקובעת אותם בעטרה ההיא. אח"כ משפעת נחלי שמן המשחה הקדוש על ראש המלך, ז"א, ומראשו יורד שמן טוב ההוא העליון על זקנו היקר, ומשם נוזל על לבושי המלך. ז"ש, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו.
פירוש. נודע כי בטרם זווג ז"א עם המלכות אין בז"א אלא בחינת חסדים בלבד. ואין בו הארת החכמה, אלא בשעה שז"א מזדווג עם המלכות, שבה מקום גילוי החכמה, ואז הוא נכלל מן החכמה שבמלכות ויורדת אליו עטרה מאמא הנכללת גם מחכמה. שזסו"ה, אשת חיל עטרת בעלה. שעל ידי המלכות שה"ס אשת ז"א, קונה ז"א עטרה השלמה שלו. וז"ש (באות תל"ז) כד מזדווג מלכא במטרוניתא דהיינו ז"א במלכות, סלקא עטרא דא, דהיינו עטרה של המלכות שנתבארה עד הנה, ואתישבת ברישא דמטרוניתא. ואחר שהמלכות מקבלת העטרה שלה שעיקרה היא חכמה כנ"ל, נכלל גם ז"א מן החכמה שלה וקונה גם הוא עטרה שלו, בסו"ה אשת חיל עטרת בעלה, וז"ש, כדין נחית חד עטרא עלאה, שאז יורדת גם לז"א עטרה העליונה, קביעא דכל אבן טבא וחיזור ושושן בסתרנהא, המלכות נקראת אבן טובה, והעטרה משובצה מכל אבן טובה שהיא הארת החכמה של המלכות הנכללת בה, וחיזור ה"ס ימין, דהיינו חסדים המרומזים בכפתור. ושושן ה"ס שמאל, דהיינו חכמה המרומזת בפרה (כנ"ל שלח אות קמ"ח בהסולם) ואומר בסתרנהא, משום שהחכמה באה לו רק בדרך התכללות מן המלכות. ע"כ נבחנת שמאירה מסביב העטרה.
ועתה הולך ומפרש כל חלקי העטרה דז"א כמו שביאר לעיל חלקי העטרה של המלכות. אלא הוא מתחיל לפרוט אותם כאן ממטה למעלה. דהיינו שמתחיל מן הגלגלים, שהעטרה מתגלגלת עליהם. וז"ש, בשית גלגלין אתיא לשית סטרין דעלמא, ומהות הגלגלים כבר ידעת שה"ס הדינין המיוחדים שבכל קו, שהם מעבירי האור מקו לקו. כנ"ל. וחושב כאן ששה גלגלים כנגד ששה קצוות העולם, שהם חג"ת נה"י, דהיינו ג' גלגלים לג' קוין שמחזה ולמעלה הנקראים חג"ת, וג' גלגלים לג' קוין שמחזה ולמטה, הנקראים נה"י. כי ז"א כולל תמיד ו"ק. אחר זה מבאר, לוקחי העטרה, וז"ש, שית גדפין דנשר נטלין לה, כי קו האמצעי ה"ס נשר, ויש לו שש כנפים כנגד ששה קצוות, שהם מכסים בו החכמה, שלא תאיר, אלא בדרך קו האמצעי, שהוא ממטה למעלה, ותקון זה של כנפי הנשר, הוא עיקר הלוקח והנושא של העטרה, שהיא המוחין שמקבל מאמא, כי מתוך שעשה תקון זה באמא, יצאו ג"ר באמא, בסוד תלת מחד נפקי, וגם ז"א קנה אותם בסוד חד בתלת קיימא (כנ"ל ב"א דף רפ"ז ד"ה תלת) ע"כ כנפי נשר הללו, הן עיקר לוקחי העטרה, שזולתן לא היתה עטרה זו במציאות, וז"ש, שית גדפין דנשר נטלין לה.
עתה מפרש ההארות שבעצם העטרה, ותחלה מפרש הארות נ' שערי בינה, שמקבלת מאמא, וז"ש חמשין ענבין סחרנהא דגליף בה אימא עלאה, שהם חמשים שערי בינה. קביעאן באבן טבא, שבה ששה גוונים, שהם, חוור וסומק ירוק ואוכם תכלא וארגוונא. לבן אדום וירוק הם חג"ת, ובמלכות יש ג' צבעים שהם, שחור תכלת וארגמן. עוד יש תרי"ג אורות, בכל צד מד' צדדי העטרה, שה"ס חג"ת נה"י שהם שש מאות מפני שנמשכים מבינה שספירותיה בסוד מאות. ובהם מאירות הארות י"ב גבולים, שה"ס ג' קוין שבכל קו חו"ב תו"מ, ואחד הכולל אותם, הם י"ג. וז"ש, שית מאה ותלת עשר זווין לכל סטרא וסטרא. אח"ז מפרש בחינת הראש של העטרה, וז"ש (באות תל"ח) אלף ושית מאה מגדלין לכל סטרא וסטרא, שהם בחינת ספירה וחצי דימין של הג"ר, כי הג"ר הם ג' אלפים. וספירה וחצי, דהיינו חכמה וחצי דעת הימני הם אלף ושש מאות, כי חכמה היא אלף. וחצי דעת הימני יש בו שש ספירות חג"ת נה"י, שהם שש מאות. ואלו המגדלות עולים למעלה לבינה לצד ימין שבה לקבל חסדים. וז"ש וכל מגדלא ומגדלא טורין קביעין, דהיינו שמוקף בבתים מהתכללות המלכות בו. במשה רבות דילה, דהיינו החסדים דאמא הנקראים שמן המשחה. כדין אמא בלחישו וכו', כי החסדים נמשכים בלחש, בלי השמעת קול המורה על חכמה דשמאל, כנ"ל אצל הפעמונים (באות תל"ה) וחסדים אלו יורדים בג' מקומות הדינים שבז"א, שה"ס שערות ראש ושערות דיקנא ולבושים, שנתבאר לעיל באדרת נשא. וז"ש, לבתר כו' על רישא דמלכא ומרישיה וכו' על דיקניה וכו' על לבושי מלכא.