זהר

תלח) ואתמר לגבי נח ויפתח נח. מאי ויפתח נח, אלא רמיז ותפתח ותראהו את הילד, אדני שפתי תפתח, ודא ישראל דפתחין בתיובתא בבכיה, ומיד ותחמול עליו.

פירוש מעלות הסולם

תלח) ואתמר לגבי נח וכו׳: ונאמר אצל נח ויפתח נח. שואל, מה מרומז בזה שכתוב ויפתח נח, שהיא לשון פתיחה והתחלה, ומשיב, אלא רמז ותפתח ותראהו את הילד, דהיינו שהעלה מ״ן להמשיך את המוחין דפב״פ, כמו שאומרים אדני שפתי תפתח, לפני תפילת שמ״ע. וזה ישראל הפותחים בתשובה בבכיה, ומיד ותחמול עליו. ומקבלים המוחין דפנים המאירים ברחמים.
ביאור הדברים: התקונים חוזר כאן במלים שונות על מה שכתוב בהקדמת התקונים מן אות י״א עד אות ל״ח, עיין שם במעלות הסולם בשני המאמרים: מאמר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, ומאמר לא תקח האם על הבנים — שלח תשלח את האם, ומבואר שם הסבה, שלאחר שזו״ן כבר היו מאירים במוחין דפנים בפנים בקביעות אפילו בימות החול: בבית ראשון במדרגה ו׳ ממוחין דאו״א עלאין. ובבית שני במדרגה ה׳ ממוחין דישסו״ת (עי׳ תע״ס חלק ט״ו תשו'קפ"ט)שמחמת העונות חזרו למצב הא' שאז נפרדה המלכות מז״א ומישראל, והולכת בגלות, דהיינו שהכלים שלה נופלים בין הקליפות, ואי אפשר להמשיך בעת ההיא, אלא מוחין דאחוריים הנקראים אפרוחים או ביצים, כי אסור להמשיך המוחין הגבוהים מפחד שלא יינקו מהם החצונים, אלא מחוייב לצאת לדרך ה' דהיינו לקבל התקונים, הצריכים אליו, ומותר לו בזמן הזה לקבל מוחין מבחינת זווג ז״א ולאה, כי להיותם בחינת אור חסדים המכוסים מחכמה, אין מהם שום יניקה לחצונים, ומוחין אלו ה״ס התיבה של נח, שאע״פ שנח צדיק תמים היה, עכ״ז כיון שהיה בעת המבול וניתן רשות למשחית, לכן היה גם הוא צריך לשמירה.
וזה אומרו (באות ת״ל) שלח תשלח הה״ד וישלח את היונה מאתו שכתוב אצל נח, ואתמר ביעקב ויהי אך יצא יצא לקבל שלח תשלח שגם שם רומז על השכינה. וממשיך (באות תל״א) ואינון תרין תרוכין וכו׳ ואינון תרין דרועין שהן ב׳ הקוים ימין ושמאל, שקו הימין ה״ס הארת חסדים שהוא השורש לכל רמ״ח מצוות עשה. וקו השמאל מתתקן בשס״ה תקונים להעלים הג״ר דשמאל שה״ס שס״ה מצוות לא תעשה. שכל אלה מאירים במצב הב׳ של זווג פב״פ דזו״ן העולים לאו״א עלאין, והתחתון העולה ומלביש לעליון הרי הוא כמו העליון. אבל במצב הא׳ שהם במוחין דאחורים בלי זווג, הרי הם בסוד שלח תשלח וכו׳. ואת הבנים תקח לך וכו׳ דהיינו ו״ק דז״א שהם חסדים, שעליהם לא היה הצמצום, אבל הם בקטנות, כי חסדים בלי חכמה אין להם רק בחי׳ ו״ק וקטנות. ומלכות, אשתארת ה׳ ד׳ בלא ו׳, כי בעת שהיא מחוברת עם הקו האמצעי היא נקראת ה׳ של שם הוי״ה, מחמת שקו הימין מאיר בה והארת חכמה שבה מתלבשת בחסדים שלו שה״ס ו', אבל במוחין דאחורים דהיינו בעת שהשמאל לא רוצה להכנע אל הימין ורוצה להמשיך את השמאל ממעלה למטה, הרי היא נקראת ד׳ שה״ס החשך שבשמאל, שמחמת המחלוקת שלו על קו הימין ננעלו כל האורות שבשמאל, ונעשה חשך. וזה אמרו (באות תל״ב) מאן גרם לה תרין תרוכין שאינם יכולים לקבל את המוחין הגבוהים דג״ר מאמא עלאה, אלא בגין דעברין בנהא על פקודי אורייתא עשה ולא תעשה וכו׳, ולא המשיכו את המוחין בדרך תקון הקוים ימין ושמאל המתוקנים בתרי״ג פקודי אורייתא שבמצות עשה ממשיכים הארת החסדים דימין ובקיום שס״ה לא תעשה מתתקנים הארות החכמה דשמאל.
והנה נודע שבעת יציאת הקוים ימין ושמאל הם במחלוקת זה עם זה וכל אחד רוצה לבטל את השני, עד שמתגלה קומת החסדים, היוצאת על מסך דתפארת שה״ס הקו השלישי המכריע ביניהם, ונקרא עמודא דאמצעיתא ונקרא אורייתא וזה אמרו (באות תל״ג) ויוסף שלח את היונה. מאתו: דא עמודא דאמצעיתא שבמצב הא׳ אין הקו האמצעי נעשה למכריע בין הקוים דבינה, מאן גרים דא דאתתרכת מניה, בגין דישראל עברו על אורייתא, ולא העלו מ״ן להמשכת הקומה דאור דחסדים, שנקרא תורה. ויחל עוד שבעת ימים דא ז׳ יומא שביעאה וכו׳, היינו יסוד, כי כמו שנתבאר אצל היחוד של ב׳ הקוים ימין ושמאל של הבינה שהקו האמצעי מעורר את המסך דחיריק, ועל ידו הוא ממעט הג״ר דחכמה דשמאל, שעי״ז נכנע השמאל ומתיחד עם הימין, (כמ״ש בפתיחה לפירוש הסולם אות ל״ח) הנה כלפי המלכות נבחן היסוד לקו אמצעי, וע״י מסך דחירק שבו הוא ממעט את ג״ר דחכמה מן המלכות והיא מתרצה להזדווג עם ז״א שהוא ימין, ומאן גרים דאתתרכת מניה, וחזרו למצב הא׳ להמשיך, את ג"ר דשמאל בלי הלבשה באור החסדים בגין דעברו ישראל על אות שבת ויומין טבין ואות ברית זה מבואר לעיל בהקדמה אות כ״ז ואות ל״ב עיי״ש.
והנה נודע כי ​בראש השנה שולט מצב הא׳ של המלכות, וה״ס מה שיצחק שהוא קו שמאל, אמר לעשיו וצודה לי ציד, שנתן לו רשות להמשיך ג״ר דשמאל ולעורר כל הדינים הבאים עמו, בסו"ה ויחרד יצחק חרדה גדולה, ודינים אלו מתחילים להתעורר בר״ה, ולכן ניתנה לנו אז המצוה של תקיעת שופר להעלות מ״ן לעורר זווג על מסך דחירק שבז״א, שה״ס קול השופר הכלול בג׳ הקוים שהם מים אש רוח, שמאירים יחד כאחד, ע״י זה שנתמעט קו השמאל מג״ר דג״ר, ואז מתעורר הרחמים בעולם שהוא המלכות.
והנה משום גבהה של החכמה שהשמאל אוחז בה, אינו נכנע בשום פנים להתיחד עם קו הימין, רק ע״י ב׳ כחות העולים מן הקו האמצעי, א׳ הוא המסך שבקו האמצעי שהוא מסך דבחי' א׳ שהוא מסך של ז״א, הממעט את קומת החכמה מג"ר לו"ק, ב׳ הוא הזווג של האור העליון הנעשה על המסך הזה דבחי״א הממשיך קומת אור החסדים, ואז מאחר שמצד א׳ ירדה קומת החכמה שבשמאל מג״ר לו״ק מכח המסך. ומצד ב׳ נתרבו החסדים, על קו השמאל משני צדדים: מקו הימין, ומצד הזווג של האור העליון על המסך שבקו האמצעי, אז נכנע השמאל, ומתיחד עם החסדים שבקו הימין ושבקו האמצעי. (זהר אמור אות קצ״ז בסולם) אמנם יש לדעת שב׳ כחות פועלים במסך הזה שבקו האמצעי, כדי להמעיט קומת ג״ר דחכמה שבקו השמאל, הנקראים מנעולא ומפתחא, שמתחלה כדי למעט את קו השמאל מג״ר שלו, פועלים במסך דמנעולא, שהוא מלכות דמדת הדין שבכל מקום שהיא מתגלה פורח משם האור העליון, ומתוך שרוצה להשאיר ו״ק דחכמה, מעלימים אח״כ את מסך זה דמנעולא, ופועלים עם המסך דמפתחא שהיא המלכות המשותפת בבינה ונמתקה ברחמי הבינה. (עי׳ בהקדמת ספר הזהר דף נ״ה בסולם מאמר מנעולא ומפתחא).
וזה אמרו (באות תל״ד) מסטרא דיצחק דאיהו ראש השנה, כי יצחק שה״ס קו שמאל, יושב על כסא דין, ורוצה להגביר שליטתו להמשיך את ג״ר דשמאל, שנקראים ראש אל המלכות שנקראת שנה. אתמר ביה ותבא אליו היונה לעת ערב ודא ערב דיצחק, דהיינו שמתעוררים הדינים בעולם, ומסטרא דצדיק, שהוא יסוד, שהוא עיקר הנושא את מסך דחירק דקו האמצעי, אתמר בה והנה עלה זית טרף בפיה דהיינו שמעורר את פעולת המנעולא, כלפי קו השמאל, שנקראת עלה זית (עיין זהר שלח אות ק״נ) אז וידע נח כי קלו המים מעל הארץ כי בפעולת המנעולא שהוא המלכות דמדת הדין, תמיד בעת שהיא מתעוררת מיד מסתלק האור העליון וממעטו מג״ר לו״ק, ואז ע״י הכתישה דיסוד שמיעט את קו השמאל, מתיחדים כל האברים שהם הספירות דז״א, ע״י הפעולה הב׳ שהוא הזווג של האור העליון הנעשה על מסך דבחי״א הממשיך קומת אור החסדים, ואז מיד דאשתכחת בעלה ברעוא מהימנא שריא עליה ולא חזרת לתיבה כי אז נמשך אור החכמה דימין, שה"ס שמן זית אל המלכות, בההוא זמנא ויפתח וכו׳ ונפקו כלהו ואזלו לנבי יונה ובעלה, לקבל את אור החכמה העליונה מזווג זו"ן פב״פ. ואתמר לגבי נח ויפתח נח לשון מפתחא שהיא פעולה הב׳ הנ״ל, ודא ישראל דפתחין בתיובתא בבכיה ה״ס פעולה הא׳ שה״ס מיעוט הג״ר כי כל מיעוט של ג״ר דשמאל נקרא בכיה. ומיד ותחמול עליו, היינו הפעולה הב׳ שה״ס הזווג של האור העליון בקומת אור חסדים.