זהר

תלד) לבתר דשכינתא נפקת, אתגלו ישראל, מעל פתורא דאבוהון, והוו ביני עממיא, וצווחין כל יומא, ולית דאשגח בהו, בר קב"ה, דכתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'. וחמינן, כמה קדישין עלאין, מיתו בגזרין תקיפין, וכל דא, בגין עונשא דאורייתא, דלא קיימו ישראל, כד הוו שראן בארעא קדישא.

פירוש הסולם

תלד) לבתר דשכינתא וכו': אחר שיצאה השכינה ממקומה נגלו ישראל משלחן אביהם, ובאו בין העמים, וזועקים כל היום ואין מי שישגיח עליהם, חוץ מקב"ה, שכתוב, ​ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'. ואנו רואים, כמה קדושים עליונים, שמתו בגזרות קשות. וכל זה בשביל עונש התורה שלא קיימו ישראל בהיותם שורים בארץ הקודש.