זהר

תלג) מכל עץ הגן אכל תאכל, דשריא ליה כלא, דליכלינהו ביחודא, דהא חזינן אברהם אכל, יצחק ויעקב וכל הנביאים אכלו וחיו, אבל אילנא דא אילנא דמותא איהו, מאן דנטיל ליה בלחודוי מיית, דהא סמא דמותא נטיל, ועל דא כי ביום אכלך ממנו מות תמות, בגין דקא פריש נטיעין.

פירוש הסולם

תלג) דהא חזינן, אברהם אכל יצחק ויעקב, וכל הנביאים אכלו וחיו. כי אנו רואים אשר אברהם אכל מעץ הדעת, ויצחק ויעקב וכל הנביאים אכלו מעץ הדעת, ועם כל זה, וחיו. אבל אילנא דא אילנא דמותא איהו, מאן דנטיל ליה בלחודוי מיית, דהא סמא דמותא נטיל, אבל, התירוץ הוא, כי אילן זה, עצה"ד, אילן המות הוא, והיינו שכל מי שנוטל אותו עצמו לבדו הוא מת, כי סם המות לקח, פירוש עץ הדעת היא הנוקבא דז"א, כנ"ל וצריכים תמיד ליחד אותת עם שאר עצי הגן, דהייני עם הספירות של ז"א, ואז אפשר לאכול ולקבל השפע ממנה, שהיא עץ הדעת, ובאופן זה אכלו ממנה, אברהם יצחק ויעקב וכל הנביאים. אבל מי שאינו מיחד הנוקבא עם ז"א בעלה, אלא שממשיך שפע ממנה עצמה לבדה, אז היא סם המות, ועל דא ​כי ביום אכלך ממנו מות תמות, בגין דקא פריש נטיעין, ועל זה אומר הכתוב ביום אכלך ממנו מות תמות, דהיינו, ממנה בלבדה, משום שמפריד ומקצץ בנטיעות, כלומר, שמפריד בין קב"ה ושכינתיה, וע"כ דינו מיתה.