זהר

תלא) ויעמוד מלאך יי' במשעול הכרמים וגו'. מה כתיב לעילא, בקדמיתא כתיב, ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה, ותלך בארח מישר, מסטרא דשדה, וארכינת ממה דהוה בה. ויך בלעם את האתון להטותה הדרך לאסטאה לה מההוא ארחא דשדה. אמר רבי יוסי, בין מלאכא ובין בלעם הות אתנא בעאקו. לבתר כד חמא בלעם, דלא הוה יכיל, כדין ויך את האתון במקל. כמה דאתמר.

פירוש הסולם

תלא) ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים: מה כתוב למעלה. בתחילה כתוב, ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה, דהיינו ותלך בדרך ישר מצד השדה שהוא המלכות, ונטתה ממה שהיה בה מדרך הכשפים שהעמים עליה בלעם. ויך בלעם את האתון להטותה הדרך, היינו להטותה מאותו הדרך של שדה. שהוא המלכות דקדושה. אל הדרך שלו של הכשפים. א"ר יוסי בין המלאך ובין בלעם היתה האתון בצרה. אח"כ כשראה בלעם שאינו יכול להטותה מדרך השדה, אז ויך את האתון במקל. כמו שלמדנו, שמקל הוא דין קשה.