זהר

תכ) ת"ח, מנא דהוה נחית להו לישראל במדברא, ההוא מנא הוה, מטלא דלעילא, דהוה נחית מעתיקא סתימא דכל סתימין. וכד הוה נחית, הוה נהוריה נהיר בכלהו עלמין, ומניה אתזן חקל דתפוחין, ומלאכי עלאי. וכד הוה נחית לתתא, ושליט ביה אוירא דעלמא, אגליד, ואשתני זיויה, ולא הוה זיויה אלא כמה דכתיב והמן כזרע גד הוא וגו', ולא יתיר. וכל שכן מלאכין, כיון דנחתו ושליט בהו אוירא, אשתנו מההוא דרגא קדמאה דהוו.

פירוש הסולם

תכ) ת"ח מנא דהוה וכו': בוא וראה, המן שהיה יורד לישראל במדבר, אותו המן היה מן הטל שלמעלה שהיה יורד מעתיק הסתום מכל הסתומים, שהוא כתר, וכשהיה יורד היה אורו מאיר בכל העולמות, וממנו ניזון, חקל תפוחין, שהוא המלכות, ומלאכים העליונים. וכשהיה המן יורד למטה ושלט בו אויר העולם, נגלד ונשתנה זיוו, ולא היה זיוו אלא כמו שכתוב, והמן כזרע גד הוא וגו' ולא יותר, וכל שכן המלאכים, שהפיל הקב"ה, כיון שירדו ושלט בהם האויר, נשתנו מאותה המדרגה הראשונה שהיו בו.