זהר

תכ) וכן עניה איהי אורייתא דע״פ ודאי, ואיהי קבלה, כד מקבלה מבעל צדקה דאיהו אורייתא דבכתב. כד אזלת לגביה לקבלה אתקריאת הלכה. כד מקבלה מניה, אתקריאת קבלה.

פירוש מעלות הסולם

תכ) וכן עניה איהי וכו׳: וכן עניה היא ודאי, תורה שבעל פה, דהיינו המלכות שנקראת פה, ודוחה את האור ממטה למעלה. והיא היינו המלכות נקראת קבלה, כשמקבלת מבעל צדקה היינו מז״א, המזדווג ומשפיע אל המלכות, שהוא סוד תורה שבכתב, דהיינו אור ישר הבא ממעלה למטה. כשהולכת אליו לקבל נקראת הלכה, וכשמקבלת ממנו נקראת קבלה.
פירוש: מלכות של ראש נקראת פה, ויש בה ב׳ בחינות: א׳ בחינת הסיום דהיינו מה שהמסך שבה מעכב על האור העליון שלא יתלבש בה, וכן שלא יתפשט ממנה למטה, ב׳ בחינת זווג דהכאה שנעשה מהכאת אור העליון על המסך המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומלביש על עשר הספירות דאור ישר, שאור חוזר זה נעשה לכלי קבלה על האור העליון ולולא זה לא היה שום אור במציאות כי אין אור בלי כלי. ונמצא שיש כאן שתי פעולות הפוכות זו לזו, א׳ התנגדות להתלבשות האור בתוך המלכות שהיא הכלי, ב׳ התקשרות עם אור העליון ע״י האור החוזר מן הזווג דהכאה והתלבשות האור העליון באור החוזר שנעשה לכלי במקום המלכות, וכמובן שאין המדובר כאן באור המקיף מאור העליון שרצה להתלבש בתוך המלכות, והמסך לא נתן לו להתלבש ונשאר בבחינת אור מקיף. (עיין כל זה שנתבאר באריכות בפתיחה לחכמת הקבלה מתחילתה עד אות י״ז).
וזה אמרו וכן עניה איהי אורייתא דעל פה ודאי, דהיינו האור החוזר העולה על הפה ממטה למעלה להתקשר עם האור העליון המתפשט ממעלה למטה. ונקראת עניה ע״ש פעולה הא׳ שהיא דוחה האור העליון ולא נותנת לו להתלבש. ואיהי קבלה כד מקבלא מבעל צדקה, דהיינו בעת שמלביש את האור העליון דאיהו אורייתא דבכתב, דהיינו בעת שאור העליון מתלבש בתוך האור החוזר שהוא הכלי, ומתעלם בתוכו דוגמת הכתיבה שמורה העלמה עד שבא מי שהוא וקורא הכתב ומגלה הכתוב בו, והוא הפעולה הב'. כד אזלת לגביה לקבלה דהיינו בעת הפעולה הא׳ שהיא דוחה את האור העליון, אתקריאת הלכה כי ע״י הדחיה נעשית ראויה לקבל את האור ונקרא שהולכת אליו ומשתוה עמו, שזה נותן לה האפשרות לקבלו. כד מקבלה מניה, ואור העליון כבר התלבש באור החוזר דהיינו בפעולה הב׳ אתקריאת קבלה (עי׳ בפתיחה לחכמת הקבלה אות ט״ו).