זהר

תכט) תא חזי, עז לקרבנא, אמאי. והא א״ר שמעון, עז שמא דיליה גרים, לאוליף מן שמיה, דהא סטרא בישא זיגא בישא הוא. אלא הכי אמר ר״ש, דא בעי לקרבא, דהא אי אעבר עליה רוחא דמסאבא, או אתעסק ביה, האי עז קרבניה, בההוא גוונא דאיהו חטי ביה.

פירוש הסולם

תכט) ת״ח עז לקרבנא וכו׳: בוא וראה, עז לקרבן, למה. והרי אמר ר׳ שמעון, עז, השם שלה גרם, ללמוד מן שמה, שהוא צד הרע ומין רע. שעז תורה על דינים עזים וקשים. וא״כ למה מקריבים אותה לקרבן. ומשיב, אלא כך אמר ר׳ שמעון, צריכים להקריב את זו, כי אם עבר עליו רוח הטומאה או עסק בה, קרבנו הוא עז הזו, דהיינו באותו אופן שחטא.