זהר

תכז) רישא דנפקא לאתפשטא, איהו דרגא דאיהו חשוך, סליק ונחית, אזיל ושאט, ונח בדוכתיה, וקיימא דרגא לאתיישבא, מההוא תננא דנפיק מגו רוגזא, ואיהו צל. צלא, על אתר אחרא דאקרי מות. וכד מתחברן תרווייהו כחדא, אקרי צלמות, והא אוקימנא, תרין דרגין אינון דמתחבראן כחדא.

פירוש הסולם

תכז) רישא דנפקא לאתפשטא וכו': אחר שביאר מהות העשן בב' בחינותיו, חוזר לענינו לבאר, מהו מהותו של הזכר דס"א, ואומר, הראש היוצא להתפשט, שהוא ראש הזכר, הוא מדרגה שהוא חשכה, דהיינו בחינת דינין דדכורא (כמ"ש באות תכ"ה) עולה ויורד הולך ומשוטט ונח במקומו, כלומר שאינו מוצא מקום להתיישב בו, עד שעמדה המדרגה להתיישב, מהתחברותה עם עשן ההוא היוצא מתוך הרוגז, שנתבאר לעיל, ואז הוא נקרא צל. דהיינו ערבובא דחשך (הנ"ל באות תכ"ד) הוא צל על מקום אחר שנקרא מות, שבו עצמו עוד הדינים אינם מגולים כלל, אלא הוא התחלה להם (כנ"ל באות תכ"ד) והם מתגלים כנוקבא שלו, שהיא נקראת מות. וכשמתחברים שניהם יחד נקראים צלמות. והרי העמדנו, שהם ב' מדרגות המתחברות יחד.