זהר

תכז) מאן נחלת יי', דא ארץ החיים. והכי קרא לה לארץ ישראל, דאיהי ארץ החיים. דוד מלכא, קרא ליה נחלת יי' דכתיב כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת יי' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ובגין כך, הנה נחלת יי' בנים. מאן אזכי ליה, לבר נש. בנין. אי זכי בהו בהאי עלמא, שכר פרי הבטן, אגרא וחולקא טבא, בההיא עלמא, בההוא איבא דמעוי, איהו דזכי בר נש, בההוא עלמא, בהו.

פירוש הסולם

תכז) מאן נחלת ה' וכו': ושואל מהו נחלת ה'. ואומר שזו היא ארץ החיים, דהיינו הנוקבא, וכן קרא דוד המלך לארץ ישראל, שהיא ארץ החיים, נחלת ה'. שכתוב ​כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וגו'.
ובגין כך וכו': ומשום זה אומר הכתוב הנה נחלת ה' בנים, מי מזכה את האדם בנחלת ה'. בנים מזכים אותו. אם זכה לבנים בעולם הזה, הם שכר פרי הבטן, שהם שכר והלק טוב בעולם הנצחי, כי בפרי בטן ההוא, זוכה על ידיהם האדם לעולם הנצחי.