זהר

תכז) רבי אבא אמר, כלא אתעביד חד עטרא, בגין דיתעטר כחדא, ושמא קדישא אתחזי בגווייהו. בההיא שעתא, אקרי כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. והוו חמאן ישראל זיו יקרא עלאה נטיל קמייהו, ודא הוא דתנינן, ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים. אלין אבהתא, ובג״כ, האי שמא מתבר טורין, ומתבר טנרין, ואית ביה לטב ולביש. זכאה חולקיהון דישראל.

פירוש הסולם

תכז) ר׳ אבא אמר וכו׳: רא״א, הכל, ג׳ הקוין חג״ת והשכינה, נעשו עטרה אחת, כדי שיתעטרו יחד, והשם הקדוש, דהיינו השם ע״ב (כנ״ל בשלח דף נ״ב ד"ה פירוש) נראה בתוכם. בשעה ההיא נקרא ז״א כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. כי ג׳ קוין חג״ת, ה״ס ג׳ גוונין לבן אדום ירוק, הנראים בתפוח. והיו רואים אז ישראל, על הים, זיו יקר העליון נוסע לפניהם. וזה הוא שלמדנו, ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, אלו הם האבות, חג״ת, דהיינו ג׳ קוין דויסע ויבא ויט, ומשום זה שם זה, שהוא מלכות, משבר הרים ומשבר סלעים, ויש בו לטוב ולרע. אשרי חלקם של ישראל.