זהר

תכו) ודא הוא יחודא דרב המנונא סבא, דאוליף מאבוי, ואבוי מרביה, עד פומא דאליהו, ושפיר איהו, ויחודא בתקונא. ואע"ג דאנן אוקימנא להאי בכמה רזין, כלהו רזין סלקין לחד. אבל רזא דא אשכחנא בספריה, ושפיר איהו, ויחודא בתקונא. והא אנן ביחודא דרזא אחרא אתערנא מלין, ואיהו שפיר, ויחודא כדקא חזי והכי הוא. אבל יחודא דא, יחודא בתקונא, ודא איהו יחודא דרב המנונא סבא.

פירוש הסולם

תכו) ודא הוא יחודא וכו': וזה הוא היחוד של רב המנונא סבא שלמד מאביו ואביו מרבו עד פיו של אליהו. ויפה הוא והוא יחוד בתקון. ואע"פ שאנו העמדנו את יחוד הזה בכמה סודות בדרכים אחרים, כל הסודות עולים לאחד. אבל סוד זה מצאתי בספרו ויפה הוא שהוא יחוד בתקון. והרי אנו הערנו דברים ביחוד סוד אחר, (עי' בהקסה"ז במסורת הזהר אות א') והוא יפה, והיחוד הוא כראוי, וכך הוא. אבל יחוד הזה הוא יחוד בתקון, וזה הוא יחוד דרב המנונא סבא.