זהר

תכד) ת"ח תננא סליק מן ארעא, בקדמיתא, ועננא אתער, וכלא אתחבר לבתר דא בדא, כגוונא דא תננא דקרבנא אתער מתתא, ועביד שלימו לעילא, ואתחבר כלא דא בדא, ואשתלימו, כגוונא דא לעילא, אתערותא שרי מתתא, ולבתר אשתלים כלא, ואלמלא דכנסת ישראל שריא באתערותא בקדמיתא, לא אתער לקבלה ההוא דלעילא, ובתאובתא דלתתא, אשתלים לעילא.

פירוש הסולם

תכד) ת"ח, תננא סליק מן ארעא בקדמיתא ועננא אתער וכלא אתחבר לבתר דא בדא: עשן עולה תחילה מן הארץ, והענן נתעורר, ואח"כ מתחבר הכל זה בזה. פירוש, נותן דמיון אל הנ"ל בסוד עליית מ"ן. מהנוהג בעוה"ז בירידת גשמים. שתחלה עולה אדים ועשן מהארץ ממטה למעלה, שמהם מתעוררים למעלה עננים ומורידים הגשמים ממעלה למטה. כגוונא דא תננא דקרבנא אתער מתתא, ועביד שלימו לעילא, ואתחבר כלא דא בדא ואשתלימו, ועל דרך זה, העשן של הקרבן, הנשרף על המזבח, העשן נתעורר ועולה, בבחינת עלית מ"ן, ממטה למעלה בז"ן, ועושה שלמות למעלה, דהיינו שהמוחין דפב"פ יוצאים בהם, שהם שלמות הזו"ן. ומתחבר הכל זה בזה, דהיינו שיוצאים המוחין דפב"פ, הקרבן, הנשרף על המזבח, העשן נתעורר ועולה, בבחינת עלית מ"ן, ממטה למעלה בז"ן, ועושה שלמות למעלה, דהיינו שהמוחין דפב"פ יוצאים בהם, שהם שלמות הזו"ן. ומתחבר הכל זה בזה, דהיינו שיוצאים המוחין דפב"פ, ומזדווגים פב"פ, הן למעלה והן למטה. כגוונא דא לעילא, אתערותא שרי מתתא, ולבתר אשתלים כלא, ועל דרך זה הוא למעלה, דהיינו בעליונים עצמם, התעוררות מתחלת תמיד מהתחתון לעליון. ואח"כ נשלם הכל. כלומר שלמעלה נ"כ, כל מדרגה תחתונה מעלית מ"ן להעליונה הסמוכה אליה, וכן העליונה לעל עליונה, כולם מעלים מ"ן תחילה עד העליונה מכולם. ואז השפע מושפעת מא"ס ב"ה מלמעלה למטה ויורדים ממדרגה למדרגה מכל עליון להתחתון שלו עד שבאים למטה. באופן שמבחינת מ"ן נמצאים כל תחתון מוקדם לעליון שלו. ומבחינת מיין דוכרין, דהיינו המוחין המושפעים מלמעלה, נמצא כל עליון מוקדם להתחתון שלו ואלמלא דכנסת ישראל שריא באתערותא בקדמיתא, לא אתער לקבלה ההוא דלעילא ובתאובתא דלתתא אשתלים לעילא, ואם כנסת ישראל, דהיינו הנוקבא, לא היתה מתחילה בהתעוררות. לא היה מתעורר כנגדה אותו שלמעלה, דהיינו ז"א. ובהחשק שלמטה נשלם למעלה. פירוש בזה נותן טעם להחיוב של עלית מ"ן להמוחין. כי יש להבין זה מהנוקבא עם ז"א. אשר ז"א ה"ס חסדים מכוסים, ואינו מתעורר לחכמה לעולם כמו הבינה, כנודע. אבל הנוקבא צריכה להארת חכמה. ונמצא כל זמן שאין הנוקבא מעלה מ"ן לז"א, אין לז"א צורך להמשכת מוחין מא"א, אלא אחר עלית מ"ן של הנוקבא, הוא ממשיך המוחין דהארת חכמה מא"א בשבילה, ומשיגים המוחין דפב"פ. וזה הטעם מספיק לכל מדרגות של אצילות, מפני שכולן בבחי' חסדים, ורק הנוקבא לבדה צריכה להארת חכמה. ואח"כ ללידת זו"ן עולים זו"ן למדרגת או"א, ונעשית הנוקבא כמו אמא, דהיינו בחסדים מכוסים, ונמצא עתה רק חוה התחתונה צריכה להארת חכמה, במקום הנוקבא, דז"א שתהיה צריכה להארת חכמה. וע"כ המוחין דאדם תלוים עתה בחוה, (כנ"ל באות תכ"א) שהיא המעוררת את העליון שלה, שהוא אדם, שיעלה מ"ן לזו"ן להמשכת הארת חכמה, וכן זו"ן לעליונים מהם וכו' עד המשכת השפע מא"ס ב"ה.